בסייד                                                                                                                                               

Hebrew

הלכה א

מי שעושה שמחה בשנת השביעית  אם עורך את השמחה ע”י מקום שסומכים על היתר מכירה,  אף אם לוקח משגיח ואחראי להכשרת המקום, צריכים להקפיד שלא יהיה  שם  פירות או ירקות שקדושים קדושת שביעית, מכיון שיש איסור סחורה בפירות שביעית, והירקות שבו אינם רק קדושים אלא אסורים באיסור ספיחין, ולכן אפילו הכלים   צריכים לעבור הגעלה. מפני האיסור ספיחין.

הלכה ב

ואם בעלי אולם השמחות סומכים על שיטת הסוברים שאין קדושת שביעית בפירות נכרים ומשתמשים בפירות נכרים, יש לו לחשוש מפני סחורה, וכדי להמלט מאיסור זה, יכול לבקש שיהיו הירקות והפירות מחוץ לארץ ולא להשתמש עם פירות שיש להם קדושת שביעית וכיום הדבר אפשרי.  ואם אי אפשר רק ע”י פירות או ירקות של שביעית מגידולי נכרים. יש דעות הסוברים שאין איסור סחורה כאשר עושה בהבלעה, כלומר יסכם עם בעלי האולם  שהתשלום שלו הוא רק תמורת הפירות שאינם קדושים קדושת שביעית וישלם עליהם יותר אבל על הפירות שביעית עצמם מקבלם חינם אין כסף^[1].  אבל יש  שאוסרים  סחורה ע”י הבלעה, וכן מפורסם בשם החזו”א זצ”ל^[2],  ואם  אינו מסכם על הירקות של השביעית אלא מסכם ומשלם על הפירות שאינם של שביעית. וביום השני הוא מסכים לתת לו במתנה אפשר שבזה כו”ע מודים שאינו נחשב כסחורה. ואם עשה סחורה בפירות שביעית יתכן של חל הקנין משום אי עביד לא מהני^[3].

הלכה א

אם רגילים לתת לו  מתנות עבור האוכל, והוא רגיל להחזיר להם מתנות, יש חשש גדול גם אם הסתדר בסחורה שיש לו עם בעלי האולם, אבל יש בכאן משום פרעון חוב כאשר מזמין אותם אחרי שהם הזמינו אותו והם שולחים כתמורה לזה מתנות^[4].

הלכה ב

כמו”כ אין פורעין  לתת מתנות במקום שחייבים לשלם או משום חוב גמור או משום שושבינות שהוא המנהג לשלוח מתנות שמחזיר כשנושא חבירו אשה ואם יחזיר מפירות שביעית הרי זה סחורה^[5]. ואפילו תגמולין גם לא יתן כגון שחבירו עשה עמו חסד ורוצה להחזיר לו על חסדו ע”י פירות שביעית זהו כמו פורע חובו^[6].  ולכן פשוט שאם שאל פירות משכנים אסור לו להחזיר פירות שביעית שהרי זה סחורה בפירות שביעית.

^[1] דעת המהרי”ל דיסקין הובא בציץ הקדש ח”א סי’ טו אות א ובספר השמיטה פ”ח ענף א סעיף א.

^[2] הובא בדרך אמונה פ”ח ס”ק פח ועייש ציון ההלכה ס”ק קכב. גם בספר זיו היםחב ע’ נז  ובחוט השני פ”ו ה”א כתב שאם יאמר במפורש שנותן מתנה את הפירות שביעית בזה ודאי שאין  סחורה רק כאשר לא יאמר במפורש.

^[3] יעויין בשו”ע חו”מ סי’ ר”ח ובאחרונים שם בטעם הדבר שלפעמים חל הקנין כשעובר באיסור ויתכן שבזה כו”ע מודים שלא חל הסחורה.

^[4] יעויין ברמב”ם פ”ו ה”י .

^[5] פ”ו ה”י  ובדרך אמונה ס”ק עא

^[6] דרך אמונה סקע”ב ועיי”ש בציון ההלכה מש”כ ס”ק קכא.