בסייד                                                                                                                                               

הלכה א  

במקרים שיכולים למכור פירות שביעית כגון הזדמנו או מעט, אסור למכור כדרך שמוכר פירות חולין, לכן אין למכור במשקל או במנין ואפילו במידה^[1], אלא מוכר באומד, וכמו”כ האריזה של פירות בקופסאות תהיינה שונות מכל מכירה רגילה^[2], אלא שיהיה זה כדרך  שמביא לביתו, ולכן דברים שאין דרכן לאגוד אלא כאשר מביאים למכור בשוק לא יעשה כן לפירות שביעית כאשר רוצה למוכרם.

הלכה ב

וכל זה הוא רק כאשר מוכרם אבל אם הוא חלוקה כגון באוצר בית דין^[3], או אפילו שליחות שנותן את מה שקנו כבר מהגוי, רק מחלק בין הצבור שקנו ע”י מדידה כדי לדעת כמה כל אחד  רוצה לקבל, אינו מכירה ולכן מותר.

הלכה א

אם באותה חנות גם מוכרים כגון שיש להם פירות חוץ לארץ^[4], ואיננו ניכר מה פירות חו”ל  ומה פירות שביעית   אסור למדוד או לשקול את כל הפירות, מכיון שהכל נראה שמוכרם ופירות חוץ לארץ גם אסור למדוד אם אין ניכר מה פירות חוץ לארץ. ולכן יש לסמן את הפירות חוץ לארץ מה הם וכן פירות שביעית לציין מה הם ואם אינו מצויין, אסור לקנות בדרך של מדידה ושקילה. וכן אם יש לפירות חוץ לארץ ניכרות חיצונית, כמו כיום שהעגבניות מחוץ לארץ ניכרות בבהירותן הגדולה, וכן החצילים ניכרים כארוכים ודקים, והפלפלים גם ארוכים ודקים. אם יש ניכרות שכזו מועיל, אמנם הרבה פעמים אין שום הבדל ובהם ודאי שצריכים להיות ניכרים לכל כדי שיהיה מותר למכור אותם במשקל ומידה.

הלכה ב

בתוך ביתו מותר למדוד ולשקול^[5],  כדי לדעת כמה לתת לכל אחד כגון בערב פסח שרוצה לדעת שיעור זיתים, לאכילת מרור או מצה וכל כיוצא בזה.  מותר שאין זה משקל למכירה.  וכמו”כ אם נותן מתנות פירות שביעית  אין זה מכירה ומשום זה מותר גם לשקול או למדוד.

^[1] רמב”ם פ”ו ה”ג

^[2] רמב”ם פ”ו ה”ד

^[3] דרך אמונה פ”ו סק”כ ובציון ההלכה ס”ק נב בשם הירושלמי ביצה פ”ג ה”ו ודברי הראב”ד.

^[4] עיין רמב”ם פ”ו ה”ה

^[5] דרך אמונה ס”ק נב