בסייד                                                                                                                                               

הלכה א

עשבי מרפא או תרופות העשויות מגידולי קרקע שבארץ ישראל, נחלקו בזה הפוסקים אם יש בהם קדושת שביעית, היות שאינו  מיוחד לכל אדם אלא רק  למיני תרופות, ושיטת רש”י שכל דבר שאסור לעשות  מפירות שביעית אין להם קדושת שביעית מכיון שאסור לעשות מפירות שביעית תרופה ממילא ודאי שאין להם קדושת שביעית. והחזו”א^[1] פסק  שאין קדושת שביעית אבל הרי בן מ”צ^[2] פסק שיש עליהן קדושת שביעית.

הלכה ב

גם לפי השיטות שסוברות שיש קדושת שביעית לתרופות הוא רק בעשבים שמיועדים  לזה^[3], אבל אם עשה מעשבים שאינם מיועדים  לזה שאין בהם שימוש רב שנאמר שמיועד לזה שוב אין להם קדושת שביעית. וכמו”כ מיני תרופות שמיועדות לבהמה אפשר שאין להם קדושת שביעית^[4].

^[1] יד סק”ה (ד”ה ונראה) הובא בדרך אמונה בביאור ההלכה פ”ה ה”י .

^[2] ריש פרק ח’ הובא בביאור ההלכה הנ”ל.

^[3] כמוש”כ הרמב”ם פה הי”א כלל גדול  כל שהוא מיוחד למאכל אדם כגון וכו’ דהיינו כל דבר שיהיה

^[4] בביאור ההלכה הנ”ל.