בסייד                                                                                                                                               

Hebrew

הלכה א

ביין שקדוש קדושת שביעית אין  להשתמש^[1] לכבס^[2],  משום שנאמר לאכלה ולא לכביסה, ומ”מ פירות שמיוחדים  לכביסה אע”ג שאינם עומדים לאכילה יש להם קדושת שביעית, כי הכביסה הוא גם שימוש שגורם לקדושת פירות שביעית. אבל לקחת יין שראוי לאכילה להשתמש לכביסה זה אסירא.  ולכן אין לנקות כתם באלכוהול שקדוש קדושת שביעית. 

הלכה ב

ואפילו בפירות שביעית שעומדים לצביעה שיש להם קדושת שביעית, אסור להשתמש לכביסה דנחשב הפסד ומשום זה אסור להשתמש במי סלק או במיץ לימון  להוריד כתמים^[3].

הלכה א

אבל אם היין  אינו ראוי לאכילת אדם, או כל מיני פירות שאינם ראויים למאכל אדם אבל ראויים למאכל בהמה ואע”פ שנשאר להם קדושת שביעית אפשר להשתמש בהם לכבס^[4].

הלכה ב

אבל אסור לבשלם או לעשות בהם מעשים כימיים כדי לשפר את היכולת שלהם לכבס ועי”ז ממעט אותם  משום שאין למעט אותם, כמו שאין לבשל יין  משום שממעט אותו^[5].

הלכה א

כל מיני פירות שמשמשים לכביסה יש להם קדושת שביעית כמו בורית ואהל, ומכבסין בהן שנאמר לכם לכל צרכיכם,  ואסור להשתמש בהם להסקה או לעשות בהם סחורה וכן יש להקפיד לא להפסידם.  ולדעת רש”י אין קדושת שביעית במיני כביסה.

הלכה ב

אם המיני כביסה באים מאפר של העצים, ולא מהעצים בעצמם כתב המאירי שאין להם קדושת שביעית וצריך שיהיו מהעץ בעצמו. אבל בדברים  שמכבסים בחומר שיוצא מהפירות נחשב כמו מיני צביעה, שאין הבדל בין צביעה לכביסה^[6].  כמו”כ בעפר עצמו ודאי שאין קדושת שביעית כי צריך שיהיה גידולי קרקע ואין קדושה על העפר^[7].

^[1] רמב”ם שמיטה פ”ה ה”י .

^[2] באבן עזרא כתוב שיש שימוש של כביסה ביין, בפירוש הפסוק  כבס ביין לבשו  בראשית (פרשת ויחי) פרק מט פסוק יא כתב האבן עזרא ותחת מים יכבס ביין לבושו, וכן שם רד”ק  פירש וכן מרוב היין אם ירצה יכבס בגדיו ביין. אבל י”ל  לענין  להשתמש לכביסה במה שראוי לשתייה אסור.  

^[3] דרך אמונה ס”ק סז בשם ר”ש סרליו דף קנו .

^[4] חזו”א שביעית יג ס”ק ז.

^[5] ספר השמיטה פ”ז ובביאור ההלכה   פ”ה הלכה י (ד”ה מיני כיבוסים)

^[6] מאירי נדה סב. הובא בדרך אמונה ציון ההלכה ס”ק קכא.

^[7] דרך אמונה ס”ק ס.