וידר	Wed, Aug 2, 3:50 AM (1 day ago)
to me

Hebrew

הלכה כח

תפילת מנחה צריך להתפלל קודם שיקבל על עצמו שבת אבל אם  קיבל על עצמו שבת מפלג המנחה כבר אינו יכול להתפלל מנחה, [1] כמו”כ אם ענה ברכו עם הציבור כבר אינו יכול להתפלל משום שהוא נחשב שכבר קיבל על עצמו שבת אבל אם לא אמר עמהם ברכו כאשר קבלו הקהל עליהם שבת  אסור לעשות מלאכה  משום שנגרר אחריהם לענין מלאכה אבל אינו נגרר אחריהם להיות נחשב   קבלת שבת לענין תפילת מנחה[2] ומ”מ  לא יתפלל מנחה ביחד עמהם במקומם[3],

הלכה כט

אבל אם  הגיע כל זמן שעדיין הצבור לא קבלו שבת יכל להתחיל להתפלל מנחה אע”פ שבעודו מתפלל יקבלו הצבור שבת אין בכך כלום משום שהתחיל בהיתר.  ומ”מ טוב יותר שיצא החוצה ויתפלל בחוץ[4].

הלכה ל 

אם לא התפללו הקהל ולא קיבלו על עצמם שבת אבל היחיד  קדם והתפלל תפילת שבת  מבעוד ום חל עליו קבלת שבת ואסור בעשית מלאכה אפילו שהקהל לא קיבל על עצמו שבת ואם אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת מ”מ חל עליו השבת ואע”ג שבהדלקה מועיל תנאי   לפי חלק מהראשונים אבל  לענין  התפילה ודאי שלא מועיל התנאי.

הלכה לא

 המנהג שהאשה מקבלת על עצמה שבת משעת ההדלקה ולכן תתפלל מנחה תחלה שהרי אם קבלה על עצמה שבת  אינה יכולה כבר להתפלל מנחה  ותפת חול וכשאין שהות לזה יותר טוב שתתפלל  תפלת ערבית שתים ולא להכנס ח”ו בספק חלול שבת[5],  אבל אם התנה תחלה הרי זה מועיל ואפילו תנאי שבבלב סגי ומ”מ אין להתנות אלא לצורך מאחר שיש חולקים שסוברים שאין מועיל תנאי[6].

[1] סימן רסג במ”ב  סקס”ב

[2] ביאור הלכה  (ד”ה של חול) בשם הפמ”ג.

[3] שו”ע  סעיף טו

[4] מ”ב ס”ק סג

[5] ס”ק מג

[6] ס”ק מ”ד