`בסייד

וידר	May 24, 2023, 3:14 AM (4 days ago)
to me

Hebrew

הלכה יא

אם רוצה לערב לאחרים יש לזכות עבורם את העירובי תבשילין ולא מועיל אם יאמר שיהיה זה עירוב עבורם משום שצריך דוקא זיכוי וללא זיכוי לאו כלום הוא^[1].  ואפילו אם זיכו אם הם חילונים ואינם שומר תורה ומצוות לא איכפת להם בדבר ולא נחשב זכות עבורם כדי שנאמר שיהיה בהם זכין לאדם שלא בפניו^[2], ולכן צריכים להקפיד לומר להם לזכות בעירובי תבשילין או שיאמר להדיא שהוא רוצה בעירובי תבשילין וללא זה אסור לבשל להם, ונפ”מ בזה הוא לבעלי תשובה שבאים להתארח אצל הוריהם. והוריהם לא עשו עירובי תבשילין ומבשלים עבורם. שיש בזה איסור אם לא עשו עירובי תבשילין.

הלכה יב

כאשר עושים עירובי תבשילין יש לומר בדין יהא שרא לן לאפויה ולבשולי לאטמוני  ולאדלוקי שרגא  ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת. ואם מזכה לבני העיר יאמר קודם שמזכה את כל הנוסח הנ”ל ואחר כך יזכה לכל בני העיר^[3]. והאמירה מעכבת בזה ויש חולקים בזה שאין זה אלא לכתחילה אבל אם שכח יהיה מותר כיון שהכין תבשיל להתיר לו^[4].

הלכה יג

איזה דברים צריכים שיהיה עירובי תבשילין ובלעדיהם אסור, כל מלאכה ודאי צריכה שיהיה בה עירובי תבשילין ואפילו להדליק נרות או להוציא  צריכים עירובי תבשילין ואם לא עשה עירובי תבשילין  אסור לו להוציא לצורך שבת או להדליק נרות לצורך שבת, ומ”מ אם עשה עירובי תבשילין ולא הזכיר שם את הדלקת נרות והוצאה הרי זה מותר להדליק נרות ולהוציא^[5]. ויש מתירין להדליק נרות לשבת אפילו אם לא עשה עירובי תבשילין^[6],  ולכתחילה אם לא עשה עירובי תבשילין יש להקנות לאחרים והם ידליקו לו  או יסתפק בנר אחד^[7]. ובאמת יש להקפיד להדליק את נרות השבת ביום טוב רק בזמן שיש בו תועלת, והגריש”א התיר משום שיכול להשתמש להביא עם הנרות למקום אחר חשוך, או לקחת אש ממנו להדליק בו מקום אחר כגון צורך בישול שמותר להדליק לצורך מצוה ולכן יש בו דין הואיל.

הלכה יב

אדם שאין  צריכים לעשות מלאכה עבור שבת רק כגון הדלקת נרות שבת או הוצאה מרשות לרשות, צריך לעשות עירובי תבשילין אבל אינו יכול לברך מכיון שהוא מחלוקת אם צריכים עירוב תבשילין עבור הדלקת נרות שבת לבד.

הלכה יג

בדברי שאינם מלאכה בכלל נחלקו הפוסקים אם  גם לדעה שצריך עירובי תבשילין  בהדלקת נרות אם בדברים שאין בהם בכלל מלאכה אם צריכים עירובי תבשילין, דעת הא”ר שצריך עירבי תבשילין אבל הגרע”א התיר בלא עירובי תבשילין ונפ”מ בזה לגבי קיפול טלית מיום טוב לשבת או להכין ספר תורה מיום טוב לשבת^[8]   לא הוכרע הדבר. ובהצעת המיטה כתב המ”ב שמותר ללא עירובי תבשילין,  ויש שסוברים שבדברים שאינם צרכי סעודה גם לא מועיל אפילו כשיעשה עירובי תבשילין שאינו יכול להניח עירבי חצרות ביום טוב לצורך שבת וכתב המ”ב משום שרק צריכ סעודה ולא שאר תקונים^[9].

עוד הערה לענין ברכת התורה  בליל שבועות

הלכה א

היות שיש מחלוקת ראשונים אם יכולים לברך ברכת התורה אחרי שלא ישנו בכל הלילה ולכן יש אמרים שאין צריך לברך בבקר ויש אומרים שלצריך לברך כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר וכתב המ”ב דספק ברכות להקל, ואם אפשר לו יראה לשמוע מאחר  שיוציאנו ידי ברכות והוא יענה אמר ויאמר איזה פסוקים או שיכוין לצאת בברכת אהבה רבה וילמד תכךף אחר התפילה ואם היה ישן על מיטתו ביום פסק גרעא שיצא ידי חובה לכו”ע ויכול לברך ואין ברכת אהבת עולם של  ערבית פוטרת אם לא למד מיד  אחרי תפילת ערבית^[10].

הלכה ב

 אם מכון בברכת השחר של  ערב שבועות לא לצאת ידי חובה בברכת התורה אלא עד הבקר ועלות השחר, היה מקום לומר שיוכל לברך ממנו משום שאינו יוצא, כמוש”כ המ”ב סימן ח בביאור הלכה (ד”ה ויש אומרים) אמנם הנשמת אדם  כלל ט אות ג חולק  על זה, אבל  לא הוזכר במ”ב את העצה הזאת משמע שאין להשתמש בעצה זאת לענין ברכת התורה ואפשר משום שבברכת המצוות מועיל להגביל אבל בברכת השבח לא מועיל ויתכן שברכת התורה הוה ברכת השבח כמו ברכות השחר ובזה לא שייך להגביל ולומר שלא יצא ידי חובה. וכן משמע בסהמ”צ וכמוש”כ בחי’ מרן רי”ז הלוי^[11] ובעמק ברכה  בשם הגר”ח זצוקללה”ה שהוא ברכת השבח.

הלכה ג

אם לא מצא מי שיברך עבורו, לפי דברי המ”ב הרי  אמרינן בזה ספק דרבנן לקולא, ויתכן משום שלענין לברך מחדש ביום  משם עלות השחר זהו דאי דרבנן אע”ג שברכת התורה דאורייתא כמוש”כ המ”ב בריש סימן מז^[12]  אבל בזה אם אין הפסק אין חייב לברך רק אם  הוה דרבנן שיש לו לברך בזה הוה רק מדרבנן וממילא אמרינן בזה ספק דרבנן לקולא. ולפיכך לפי”ד המ”ב יכול להמשיך לברך כיון שספק דרבנן לקולא,

 ואם מברך ברכת התורה ללא שם ומלכות  יוצא ידי חובה מדאורייתא ורק מדרבנן צריך שם ומלכות ולפיכך יכול לברך ללא שם ומלכות וימשיך ללמוד ואחר כך יצא ידי חובה מאחר עם שם ומלכות.

---

^[1] שו”ע תקכז סעיף י ובמ”ב ס”ק לב.

^[2] בשם הגרשז”א זצ”ל בספר יו”ט שני כהלכתו  פ”ב הערה מ”א.

^[3] עיין נוסח בשו”ע  ומש”כ בשערי תשובה שנהגו רבותי שהמערב נוטל הערוב בידו ואמר בדין ערובא ולכל בני המדינה ואחר כך נותן הערוב ביד המזכה ואומר לו זכה וכו’.

^[4] מ”ב ס”ק לו.

^[5] סקלז.

^[6] וטעם הדבר שכל מה שאסרו הוא רק לצרכי סעודה כיון שצרכי סעודה הם העיקר אבל לא לשאר דברים.

^[7]  שו”ע  סעיף יט סקנ”ה

^[8] מ”ב סימן שב  ס”ק יז הביא את המחלוקת הנ”ל ובשעה”צ תרסז ס”ק ז והמ”ב לא הכריע בדבר. אמנם ל

^[9] תקכח סק”ג  וכן בגלילת ספר תורה להכינו לשבת שאחר כך כתב בשערי תשובה שאסור גם כאשר הניח עירובי תבשילין.

^[10]  מ”ב סימן מז ס”ק כח

^[11] הלכות ברכות פי”א הט”ז

^[12] סק”א