`בסייד

Hebrew

סימן יא – שלא לעשות מלאכה בערבי ימים טובים  ואיסור מלאכה בערב פסח

הלכה א

כשם שאסור לעשות מלאכה בערב שבת כך אסור לעשות מלאכה בערבי ימים טובים,^[1] וחז”ל אסרו לעשות מלאכה כדי שיהיו יכולים לעשות את צרכי היום טוב ולכן כל הדינים הכתובים בסימן רנא שייכים  גם בערבי ימים טובים^[2].  ולכן מן המנחה ולמעלה אסור לעשות מלאכה והעושה מלאכה אינו ראוה סימן ברכה וגוערין בו ומבטלין אותו בעל כרחו אבל אין מכין אותו מכת מרדות ואין צריך לומר שאין מנדין אותו^[3].

הלכה ב

בערב פסח יש חומרא יתירה על ערבי ימים טובים שנאסר לעשות בו מלאכה כבר מחצות היום ולא מהמנחה ולמעלה, ומדין אותו ואין צריך לומר שמכין אותו מכות מרדות  אם לא נדוהו לפי שיום ארבעה עשר בניסן   אינו כשאר ערבי ימים טובים מפני שיש בו חגיגה ושחיטת הקרבן^[4], ולכן מחמירים בו יתר על כל ימים טובים וצרכי יום ארבעה עשר מרובים בזה יותר.  ואיסור זה שווה לכל ערבי ימים טובים שנאסר מפני צרכי היום טוב, ורש”י  הוסיף טעם מפני שיש לו לבערב חמצו ותקון המצה לצורך הלילה,  ולפי טעמו של רש”י  גם בחל יד בשבת  וצריכים להכין את המצות בערב שבת וכן לבער את החמץ גם יש לאסור כבר מחצות^[5]. אמנם להלכה נוקטים הפוסקים כדעת  יש אומרים, שהטעם הוא מפני שהוא זמן שחיטת קרבן פסח  שכל אחד מישראל חייב בו ויום שמביאין קרבן הוא כיום טוב ולכן אסור לעשות מלאכה מדברי סופרים אפילו בזמן הזה דליכא קרבן עדין האיסור במקומו עומד^[6].  ולפי”ז הגדרים של האיסור בערב פסח הם חלוקים לגמרי מהאיסורים של  ערבי שבתות וימים טובים. משום יום הקרבן.  והתוס’ כתבו  שבזמן שהיו מקריבים קרבן  היה האיסור איסור דאורייתא ולמרות שבזמן הזה לא מקריבים כיון שנאסר אז אסור לעולם^[7].ונפ”מ בזה  שאם האיסור משום  יום הקרבת קרבן, והוא יום טוב אסור גם בהספד ותענית. ולא רק במלאכה^[8].

^[1] כמו”כ נראה שכל האיסורים שנאסרו בערב שבת כדי שיספיקו לעשות את צרכי השבת כך נאסרו בערבי ימים טובים וכמו משמעות ההלכה של ערבי ימים טובים במלאכה שהטעם בזה משום  שיספיקו לעשות את צרכי השבת.

^[2] רמב”ם הלכות שביתת יום טוב פח הי”ז וכן הוא בגמרא להדיא בפסחים נ: והטור ושו”ע לא הזכירו ימים טובים אע”ג שהוא פשוט.

^[3] רמב”ם שם.

^[4] הכל לשון הרמב”ם פ”ח הי”ז

^[5] ביאור הלכה תסח (ד”ה מחצות)

^[6] דעת התוס’  פסחים  נ. בשם הירושלמי  פ”ד ה”א והובא במ”ב סק”א ובביאור הלכה  תסח (ד”ה מחצות ולמעלה) ודעת הרז”ה  שבזמן  הזה אין איסור שכתוב בירושלמי  שהרי אין בזמן הזה קרבן פסח והראשונים נחלקו עליו,  ובזמן שהיו מקרבים קרבן פסח לדעת התוס’  היה האיסור בזה מדאורייתא ורק שנשאר מה שהיה מקודם בזה הזה נמי.

^[7] והתוס’ פסחים נ. (ד”ה מקום שנהגו) וכן הובא ברן, אבל לא מוזכר בתוס’ אם גם בזמן הזה הוא דאורייתא. 

^[8] מל”מ הלכות כלי המקדש פ”ו ה”ט