בסייד

Hebrew

הלכה כה

אם בחלק מהמצרכים שצריכים לעונג שבת הוקירו יוקר גדול,  נכון לבית הדין לתקן שלא יקנו את אותו דבר  כדי שיעמוד השער על מקומו, ויענגו את השבת בשאר דברים, ואפילו אם מדובר על דגים שיש מצוה  לאכול דגים בכל סעודה וסעודה, ובמיוחד בסעודה שלישית,. מ”מ יש לתקן  ולעשות חרם לא לקנות עד שיעמוד השער ואם אחד קנה מקודם דגים  ויש לו דגים מותר לו לאכלם^[1]. אף שכבר גזרו חרם לא לקנות זהו על הקנייה מהזמן שהחרימו ואילך, אם נתנו לו במתנה אחרי הגזירה מותר כיון שאין בזה ביטול טעם הגזירה^[2].  וכן אם  היה בעיר אחרת ולא ידע מהתקנה וקנה שם דגים   לכבוד שבת והביא עמו לביתו מותר לו לאכלם.  ויש אומרים שרק כאשר הוסיפו על המחיר שליש אבל הא”ר ופמ”ג כתבו שאפילו פחות משליש יש לעשות תקנה משום העניים^[3]. וכל זה הוא אם אין המחיר מוצדק אבל אם הוא מוצדק מפני מיעוט הדגים ולא מחמת הסוחרים  אין לעשות תקנה שלא לקנות^[4].

הלכה כו

 ועפ”י קבלה יש ענין גדול בדגים,  ובתיקוני שבת כתב שיאכל בכל סעודה משלש הסעודות דגים,  ובפזמון של האר”י בליל שבת משמע שהאר”י ז”ל היה אוכל בכל סעודה דגים משום שאומר ונונין עם רחשין אבל בעץ חיים לא כתוב,  אמנם בסעודה שלישית^[5]  ודאי יש לעשות את הסעודה בדגים משום שהדג עינו פקיחא ואז הארה מאריך אנפין לזעיר אנפין. אבל בשאר הסעודות אינו אלא משום עונג, ולכן מי שאין לו  יאכל מעט בליל שבת.   כאשר אין לו מספיק בשביל לאכול  דגים בכל הסעודות אלא מעט בסעודות ראשונות, יש לו להניח על השולחן את הכל ולאכול מעט ולסעודה שלישית יניח את העיקר כי אין כבוד להניח דבר מועט על השולחן^[6].  ואע”ג שבכל סעודה שבימות החול יש לחסר מעט אבל בשבתות וימים טובים אין לחסר דבר ושלא יהיה השולחן פנוי בלי קערה מן הקערות הראויות לתת שם כדי לכבד את השבת^[7].

^[1] מ”ב סק”ב ובכף החיים כתב אות טו שאם התנו במפורש שלא לאכול יש לו לקיים את התקנה, אמנם המ”ב לא הביא זאת  ובפשטות משמע שלא סבירא ליה  עכ”פ הבית דין אין לו לתקן כן.

^[2] כף החיים אות יד בשם ערך השלחן ובשו”ת שאילת שלום סי’ ע”ז אבל דעת הבית יהודה יו”ד סי’ לב שאסור לו לאכול.

^[3] מ”ב רמב סק”ב  ובכף החיים אות יב הוסיף שהכל תלוי בראות עיני הדיין ולפי המקום והשעה.

^[4] כף החיים אות טו בשם כרם שלמה.

^[5] פרי עץ חיים  שער יח פרק כב והובא בכף החיים  רמב אות י

^[6] כף החיים  אות יא וציין למש”כ לעיל באות ב בשם הזוה”ק  שיש להניח על השולחן בעין יפה ולא מעט ואפילו אם הוא לבדו יושב על השולחן.

^[7] כף החיים אות ט בשם נזר ישראל סימן לד אות טז.