בסייד

הלכה א

כבר למדנו שירקות של שביעית  הולכים בהם אחרי הלקיטה ונאסרים באיסור ספיחין, ולפי זה כאשר לקטו אותם במוצאי שביעית מן הדין היה צריך שיהיו מותרים היות שאין להם קדושת שביעית והם שייכים לשנה השמינית, אבל חז”ל גזרו שמא ילקוט אדם בשביעית עצמה פירות וישאירם עד מוצאי שביעית ויאמר שליקט אותם בשנה השמינית, ולכן אפילו ירקות שלקטו באמת במוצאי שביעית  אסורים באיסור ספיחין עד חנוכה, מפני שיש להניח שאין מניחים ירקות שלקטו בשנת השביעית עד חנוכה^[1].  ומחנוכה ואילך מותרים, והחזו”א היקל במלפפונים אפילו לאחר תחילת כסלו, אבל בחזרת החמיר אפילו בשמינית  מחשש שהיה משומר בשבייעת ובשאר ירקות היקל  מחנוכה^[2].

הלכה ב

וירקות שבאמת לקטו בשנת השביעית  הרי הם אסורים באיסור ספיחין לעולם^[3], ואין להם היתר גם אחרי חנוכה. וכל ההיתר לא נאמר אלא על הפירות שליקטו בשנה השמינית, ובתבואה וקטינות שהקביעות בהם לפי שליש גידול קודם ר”ה אף שנלקטו הרי באיסור לעולם^[4].  ואם זרע ספיחי שביעית הגידולים מותרים, ואם הזרע דבר שאינו כלה כמו בצלים וכיוצא בזה, אין היתר אלא אם כן רבו הגידולים על העיקר.

הלכה א

ירקות שנזרעו בשנת השביעית ונלקטו בשנה השמינית ואפילו אחרי חנוכה, מ”מ לדעות הראשונים שיש איסור נעבד הרי הם אסורים ויש להחמיר בזה לכתחילה שלא  לאכול מפירות אלו. זרע ספיחין הגוי, ואפילו בשנת השביעית    יורד מהן אסור ספיחין אם זרעו כלה^[5].

הלכה ב

נלקטו בשנה השמינית והגידולים הללו כבר גדלים מהירקות שזרעו בשמינית כיוצא בזה הרי הם כבר מותרים אפילו הירקות הללו שהיה עליהם איסור מפני הגזירה אבל כאשר הגיע זמן שהפירות כבר נלקטים מהגידולים של שנת השבמינית  ואין צריך שיהיה רוב מהשמינית אלא שיש פירות כיוצא בהם מהשנה השמינית^[6].

^[1] רמב”ם פ”ד ה”ו.  והיינו תחילת חנוכה ול אצריך שיעבור חנוכה עיין דרך אמונה ס”ק מג

^[2] ארחות רבינו ח”ג א’ שכב שכג

^[3] דרך אמונה סקמ”ב

^[4] שם.

^[5] רמב”ם פ”ד ה”ו.

^[6] רמב”ם פ”ד ה”ז  ובדרך אמונה סק”נ.