בסייד

יום  חמישי   יח  אייר  לג – בעומר  בחקתי

May 19 – Supplement Rav Vidor

אמירה בשטר קידושין –   ובכסף וביאה

לראות היטב את דברי רש”י (ד”ה בכסף ובשטר) רמב”ם  אישות פ”ג ה”ג   והלכות גירושין פ”א הי”א חידושי הריטב”א  (ה:) טור סימן לב וסימן קלו.  אור שמח פ”ג ה”א מש”כ בשיטת הרמב”ם.

קושיא מרכזית

מדברי רש”י  נראה דבביאה צריך לומר בזה אבל בשטר וכסף אינו צריך לומר בזה וקשה מאי שנא זה מזה וצ”ע.

דברי רש”י והטור:

רש”י והטור כמושנ”כ לעיל סוברים שיש חילוק וצריך שיאמר רק בכסף ובביאה אבל בשטר אינו צריך שיאמר וכן הוא גם ברמב”ם פ”ג  אמנם הרמב”ם סובר שבגיטין אם לא אמר הרי זה גט פסול דהיינו שכל הפסול הוא  רק מדרבנן ולא מדאורייתא אבל דעת הטור אינו כן וכנ”ל.

קושיא:

וכדברי רש”י  גם נראה בדברי הטור סימן לב  שאין צריך שיאמר בקידושי שטר, וצ”ע מאי שנא שבגט צריך שיאמר כמוש”כ בטור סימן קלו ואם לא אמר אינו גט, (עיין בית שמואל קלו סק”א)

שיטת רש”י לענין אמירה ‘בזה’ :

לשון רש”י בסוגייתנו שבביאה צריך לומר בביאה זו אבל כסף ושטר אינו צריך לומר בזה.  וצ”ב הטעם.

דעת הרמב”ם לענין אמירת ‘בזה’ :

יש חילוק בין ביאה  וכסף לשטר שבכסף וביאה צריך לומר בזה ואילו בשטר אינו צריך לומר בזה עיי”ש לשונו אמנם יעויין מש”כ בהלכה יח ומש”כ האור שמח פ”ג ה”א.

דעת הריטב”א  באמירה בשטר קידושין :

הריטב”א לקמן (ה:) כתב שכאשר לא אמר לי ‘בשטר’ הרי זה מהני משמע שצריך שיאמר הרי את מקודשת, וכ”ה בדברי השלטי גיבורים מובא בבית שמואל סק”ג

דברי המאירי בזה:

המאירי כתב שיש להוכיח שאין צריך שיאמר מדחזינן לגבי קנינים שאין צריך שיאמר, וצ”ע מה שכתב שהרי בכסף כתב שצריך שיאמר אע”ג שודאי לגבי כסף אין צריך בקניינים שיאמר, ולא משמע שצריך שיאמר, (אמנם עיין בזה לקמן במאירי ו.) . ועיין לקמן מש”כ בגמרא שנתן הוא ואמרה היא דנחשב כמו כי תלקח הרי שהאמירה בקידושין היא נצרכת  ועיין עוד רא”ש (ה:)

אם צריך דעתה:

המאירי שם הביא שיטות הראשונים שאפילו אין צריך שיהיה דעתה בזה כיון שכתוב בתוך השטר וכתב המאירי שדבר זה לא מסתברא ועיי”ש שהביא מחלוקת ראשונים בכלל אם צריך שיאמר או לא צריך שיאמר  ומש”כ בשם חכמי ההר.

ראיית המקנה:

המקנה בסוגיין הביא ראיה מדברי הירושלמי שהביא ראיה ששטר אין צריך שיהיה שו”פ  דאם היה צריך שיהיה שו”פ תיפוק ליה בכל שטר משום קנין כסף, והרי יש נפ”מ בזה אם צריך שיהיה אמירה או לא דבכסף צריך אמירה ובשטר אין צריך אמירה עיי”ש מש”כ ליישב.

טעמא דלא צריך אמירה:

כתב המאירי משום שבכסף אולי נותן לה בשביל מתנה או כיו”ב אבל בשטר הרי כתוב שם את מה שמתכוין לתת לקידושין.

כתיבה כדיבור בענין זה:

במקנה הביא את מחלוקת הראשונים המובאת בשו”ע סימן קכ סעיף ה’ (ועיי”ש גם בפת”ש סקי”ח) אם כתב בכתב ידו לומר לסופר לכתוב האם נחשב הוא כמו דיבור דיש אומרים שנחשב הוא כמו דיבור או שאינו נחשב, שיש לומר שהשיטות הסוברות שמועיל הן השיטות כאן של רש”י והראשונים הסוברות שמועיל.

חידושי הריטב”א מסכת קידושין דף ה עמוד ב

והוא הדין במקדש בשטר וכתוב בו הרי את מקודשת לי בשטר זה כדינו וכשנתן לה השטר לא אמר לה אלא הרי את מקודשת הרי זו מקודשת גמורה דידים מוכיחות נינהו, ולא גרע ממדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה ונתן לה ולא פירש דחשבינן לה ידים מוכיחות ומקודשת ולא בעינן דלימא לי אלא במקדש בכסף, והיינו דלא מפרקינן אלא מימרא קמא דשמואל דקדושין, אבל בבא דגירושין שבקינן לה כדאיתא דאע”ג דלא אמר בשעת נתינה הרי את מגורשת ממני בשטר זה הרי זו מגורשת כיון שכתוב בגט וכדאמרן, וכל היכא שאינו כתוב בגט ודין אף על פי שאמר כן בשעת נתינת הגט לא מהני, דמילי דצריכא בגיטי צריך שיהו כתובין דאי לא בדיבורא בעלמא מגרש לה ולא הוי גיטא, וכן הדין במקדש בשטר דבעינן לשון בעל ולכתוב ודין ולי ואי לא אף על גב דאמר לה בדיבורא בעלמא לא מהני שכל זמן שאינו כתוב בו אין בו תורת שטר, והנה אמת הנה נכון, זו שיטת מורי רבינו נר”ו.

המקנה מסכת קידושין דף ב עמוד א

מיהו מלשון רש”י ז”ל שכתב גבי קידושי כסף ואומר הרי את מקודשת לי וכן בקדושי ביאה שבא עלי’ ואומר התקדשי לי בביאה זו וגבי שטר לא כתב כן משמע דס”ל דבשטר אפי’ לא אמר כלום מקודשת. ונראה דס”ל כשיטת הרמב”ם ז”ל שהביא הב”ש באה”ע סי’ קל”ו דבנתן לה הגט ולא אמר כלום מגורשת מדאורייתא אבל לדעת הטור והר”ן ז”ל אם אינו מדבר כלום בטל מדאורייתא א”כ כ”ש לענין קידושין. ועיין בב”ש סי’ ל”ב ס”ק ג’ בשם הש”ג, ולפ”ז לפי שיטת רש”י והרמב”ם ז”ל אין מקום להוכחת הירושלמי דאי בעינן בשטר שוה פרוטה היינו כסף הא נפ”מ טובא דבכסף לחודא בעינן אמירה ובשטר לא בעינן אמירה. וצ”ל דס”ל לירושלמי דאפ”ה כיון שכתב בשטר הרי את מקודשת לי הו”ל כאמירה אף לענין קידושי כסף ובכה”ג פליגי בזה הרמב”ם והטור ז”ל באה”ע סי’ ק”כ בדיבור מתוך הכתב אי מהני. ועיין בב”ש ס”ק ח’ שם דלדברי הרמב”ם ז”ל מהני וא”כ כי היכא דבקידושי שטר מהני הכתיבה אפי’ לא אמר בפירוש ה”נ בקידושי כסף ואכתי קשה למה לי קידושי שטר כן נ”ל לפרש שיטת הירושלמי. ועיין לקמן דף ט’ ע”א מ”ש עוד בזה.

אור שמח הלכות אישות פרק ג הלכה א

אומר לה הרי את מקודשת לי וכו’ בזה וכו’.

ובהלכה ה’ ואם קידש בביאה אומר לה הרי את מקודשת לי בבעילה זו. ובהלכה ג’ ואם קידש בשטר כו’ הרי את מקודשת לי כו’:

דייק רבינו גבי כסף וביאה לשון בזה, בבעילה זו, ובשטר השמיט תיבת בזה, מוכחא דדוקא נקט, וטעמו משום דבשעה שנותן השטר על כרחין אומר לשון קדושין, כמבואר הלכה י”ח, מוכח דבשטר זה הוא מקדש, אמנם נראה גבי גט בנתינה צ”ל לשון גירושין, ואפ”ה אמרינן דצריך לכתוב ודין כו’, משום דאל”כ דילמא בדיבורא קא מקדש, יעוין בפרק המגרש (גיטין פה, ב) פלוגתא דר”י ורבנן, ויעוין ר”ן בפ”ק דנדרים (ה, ב) דלחד סברא מאן דמצריך לי בקדושין מצריך נמי ודין גבי גירושין, ורבינו השמיט בזה, והצריך לי, וצריך לומר דסברתו דשאני גירושין שכותבו שלא מדעתה אינו מוכח דבגיטא מגרש, ואימור בדיבורא בעלמא מגרש, אבל גבי קדושין שכותבו מדעתה וברצונה כותב השטר מוכח דבשטרא מקדש ולא בדבורא, ודוק. ורבינו דייק בלשון המשנה (קידושין מו, א) התקדשי לי בתמרה זו (שם מח, ב) בכוס זה, וגבי שטר העתיק לשון הברייתא (שם ט, א), ומזה המציא ההבדל, וכן הועתק בשלחן ערוך יעו”ש (א”ע סימן כ”ז ס”א; ל”ב ס”א; ל”ג ס”א), וראיתי בספר נאות יעקב בקונטרס גט מקושר בסימן ט’ האריך הרי”ט אלגאזי אם בעינן ודין גבי שטר קדושין, והביא דברי הריטב”א בריש פ”ק דקדושין (ה, ב ד”ה ומיהו) דבעינן כמו בגירושין, ולא הרגיש מדברי רבינו בלשונו הזהב שמוכח כמו”ש, ודוק: