בסייד

Hebrew

אחד מההלכות  המצויות עכשיו בתקופה זאת שמתחילים למכור פירות באוצר בית דין, הוא ענין זה של שמור ונעבד שכבר הוזכר בעבר.

ונכתוב כעת בקיצור את ההלכות  כדי לחזור היטב על הדברים כי מחלוקת גדולה בין הפוסקים הלכה למעשה שמנהג החזו”א היה להקל בזה ומנהג גדולי ירושלים להחמיר בזה.

הלכה א

הנועל כרמו או סג  שדהו בשביעית ביטל מצות עשה  וכן אם אסף כל פירותיו ליתן בביתו אלא יפקיר הכל   ויד הכל   שוין   ואם הביא יתר מזה מותר.

 שיטת הרמב”ם שאם שמר  בדיעבד על הפירות  אין עליהם איסור,  ורק אין לקנות ממנו  פירות ששמר אותו עם הארץ  (פ”ח הי”א) אבל אם מוכר פירות שחזקתן מן ההפקר  מותר ליקח ממנו מעט   כשיעור שלש סעודות.

הלכה ב

שיטת שאר הראשונים מה שאסור הוא משום שאסור לאכול את הפירות שביעית שנשמרו, וזהו מחלוקת גדולה בין הראשונים, דעת הרמב”ם  רש”י והרמב”ן שהמשומר מותר באכילה, אבל דעת ר”ת הר”ש (הובא חזו”א סימן יב סק”ה) פסקי רי”ד סוכה לט: דעת הרז”ה שם סוכה, הראב”ד בהשגות על הרז”ה. בתו”כ פרשת בהר פ’ א. וכן ר”ת בספר הישר, כולם כתבו שאסור משומר, אמנם יש דעות נוספות בראשונים שמותר ר”ש בתו”כ הריטב”א סוכה לט: חינוך מצוה שכט רשב”א יבמות קכב.   

הלכה א

לענין הלכה כתב החזו”א סי’ י סק”ו אפשר לסמוך על שיטת המקילים. וכ”כ בקובץ אגרות ח”ב סי’ קסב  וכן היה מורה החזו”א הלכה למעשה. ובחזו”א סי’  כו ובסדר השביעית כתב  שיש להחמיר,  ושאלו את החזו”א את הסתירה ואמר שבדוקא עשה זאת משום שיש מקום להחמיר בזה, ולעצמו היה מחמיר, והגר”ח קנייבסקי זצ”ל שאל את החזו”א איך לנהוג ואמר לו להקל, והוסיף בשם החזו”א שכיון שהוא שעת הדחק אפשר להקל ועד שיבוא הגואל  נחשב הוא שעת הדחק. ולכן אמר הגרח”ק זצ”ל שאפשר להקל גם להכשר של בני תורה. אבל מי שרוצה להחמיר על עצמו יש בזה מקום. ומ”מ הגרש וואזנר כתב שאם גם נשמר וגם נעבד יש מקום גדול יותר להחמיר בזה משום שיש בו שני איסורים.

הלכה ב

ומנהג ירושלים הוא להחמיר בזה וזאת עפ”י גאוני ירושלים כ”כ המנחת יצחק  חח סי’ צה וכן דעת הגריש”א זצ”ל שהמנהג של ירושלים הוא להחמיר בשמור  אמנם במנחת שלמה  ח”א מ”ד כתב שהמנהג הוא כדברי החזו”א להקל בשמור ונעבד. וכן דעת הגרב”צ אבא שאול זצ”ל, ובאגרות משה או”ח   סי’ קפו, ודעת החזו”א היה להקל גם במצוות כגון בד’ מינים, וכן כתב האגרות משה אמנם הגריש”א אמר שבזה יש להחמיר לא לברך על ד’ מינים שהיו שמורים ונעבד.  משום מצוה הבאה בעבירה.

הלכה א

ובפרחים דעת הגריש”א  שיש להחמיר בשמור ונעבד כי  אין  אלו חיי נפש שנאמר על זה שעת הדחק ונקיל, וגם החזו”א היה מחמיר בזה. ואף גינה שנטעה בשביעית  אין להסתכל ולהנות ממראיה וכן אמר הגר”ח קנייבסקי זצ”ל שראוי הוא שלא להנות מן המראה של דברים שנשתלו בשביעית.

הלכה ב

אם שמר שעה אחת כבר נאסר ולא צריכים בשביל זה לשמור כל הזמן משום שלדעת הסוברים שהשמור אסור הוא מדאורייתא. 

אסור זה של שמור אינו איסור אכילה בלבד אלא הוא איסור של כל השימושים של הדבר,  חזו”א סדר שביעית אות א  וביאור ההלכה פי”ב הי”ב  ועכ”פ הנאת כילוי ודאי אסור. עיי”ש. ובערוך לנר סוכה לט  כתב שרק איסור אכילה אסירא בשמור.  והגר”ש וואזנר שכל השימושים אסורים  ולאו דוקא אכילה. אם מכר דבר השמור האם נתפס במעות הללו גם איסור של שמור הסתפק בזה בדרך אמונה. אסור שמור  אין בו הבדל בין אם הוא שוגג או לא ובכל ענין נאסר שהרי האיסור הוא איסור תורה.

הלכה א

יש הבדל בין איסור שמור לאיסור נעבד ועיקר מש”כ כל הראשונים הוא על השמור ולא על הנעבד, דעת הרמב”ם פ”ג הי”א שאם נטע בשביעית הפירות מותרים,  ובחזו”א סי’ יז סקכ”ה הוכיח זאת מדברי הירושלמי אבל מדברי הראב”ד וכן מוכח ברמב”ן  רשב”א נימו”י   ומאירי ביבמות  קכב. ריטב”א סוכה לט ורבינו ברוך בתוס’ ב”ק  קיח  כו”פ פרק מח  בשם הראב”ד ואפילו אם עבד  גוי,  אסור וכן כתב בהשגות  להרזה והנימו”י ביבמות עבדה ישראל או בשליחות ישראל הרי זה אסור. והרמב”ם פיה”מ ריש פ”ו שאסירא בנעבד. ומדברי החזו”א כב כה משמע שאפילו  אם אין קדושת שביעית יש בו איסור נעבד. והחזו”א החמיר לעצמו גם באיסור נעבד. ובמצוה ראוי לא לקחת.

הלכה ב

האם האיסור נעבד הוא מדרבנן או מדאורייתא  החזו”א סימן ג ס”ק כה כתב שהוא מדרבנן אבל  בתמים דעים כתוב שהוא מדאורייתא ובפרישה משום לא תאכל כל תועבה וכ”כ במהרם שיק.  הגרח”ק זצ”ל   הביא ראיה שאין איסור בנעבד כשאין בו קדושת שביעית וכן דעת הגריש”א.