בסייד

וידר

Apr 28                                                                                                              

הלכה א

בשו”ע  סימן תצג סעיף א נוהגים  שלא לישא אשה  ולא להרבות בשמחה בין פסח לעצרת עד לג בעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא,  ומפורש בסוגיא ביבמות מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ולימד אותם והיו אלו חמשה תלמידים בלבד שהם העמידו את התורה, ואלו הם: רבי מאיר, רבי יהודה,  רבי  יוסי, רבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע. בשבלי הלקט[1] נתן טעם לפימש”כ שמשפט הרשבעים לרבי יוחנן בן נורי הוא בין פסח לעצרת וברבינו ירוחם כתב שהם ימי דין לפי שהעומר בא מן השעורים זהו סימן לימי דין. ולכן נהג המהרי”ל לא להסתפר עד ערב שבועות.

 הלכה ב

ומאחר שהסיבה שמתו הוא מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, יש להזהר בענין זה יותר  בימי ספירת העומר, והדבר נוגע להרבה מדיני שביעית שיכול לבוא תקלה בעניני כבוד זה לזה. כגון בחנויות שנהוג בהם אוצר בית דין, דהיינו שבית הדין לוקח אחריות על  שדות שיש בהם עצי פרי הגדלים בשביעית ויש להם קדושת שביעית ומחלקים ע”י פועלים שנשכרו על ידיהם את הפירות שביעית חינם, ובשנת השמיטה תשה הנהיג כן החזו”א ומונהגת  כן עד היום הזה. ומפני שאין ליתן לעמי הארץ שאינם שומרים דיני שביעית, יש תקלה גדולה כלפיהם כשבאים ליטול פירות שביעית, הלוא מכשילים אותם במה שנותנים להם פירות שביעית, אין חובת בית דין למנוע מיהודים שאינם שומרי תורה ומצוות  מליטול מהחלוקה, רק שיש ללפרסם באופן בולט כי הפירות קדושים בקדושת שביעית ויש לנהוג בהם כדין[2].

[1] סימן רלה והובא בהגהות אשל אברהם על שו”ע תצג.

[2] משנת איש פ”ה אות כג. אמנם לתת להם בידים נראה שגם הגרי”ש אלישיב זצ”ל לא התיר.  כמו”כ צריך להבהיר להם שהתשלום אינו בעבור הפירות אלא הוא רק  ל’בית הדין’ עבור ההוצאות של הפועלים וכיוצא בזה אבל לא עבור הפירות. ואין כאן מוכרים וקונים. כי יש איסור סחורה בפירות שביעית.