בסייד                                                                                                                                               

הלכה א

נחלקו הפוסקים בהדסים אם יש להם קדושת שביעית או שאין להם כמו שהובא לעיל, ומשום זה כאשר יגיע זמן לקיחת ההדסים למצות ארבעה המינים, אם לא יחששו ועדות הכשרות לקדושת שביעית,   הסוברים שיש קדושת שביעית להדסים לא יהיו יכולים לקנות הדסים, ובהדסים אי אפשר לייבא מחוץ לארץ, מכיון שלא מצוי הדסים משולשים בחוץ לארץ.    ויצטרכו לעשות הבלעה בלולב, שלדעת המהרי”ל דיסקין  אין איסור סחורה, אמנם דעת החזו”א להחמיר ובזה אפשר שיכולים להקל  משום שעיקר הדין של הדסים שיש להם קדושת שביעית הוא חומרא.

הלכה ב

כיום ירקות עלים  שאם גדלו בארץ  יש להם איסור ספיחים,  ואין מצוי גידולי נכרים בירקות עלים,  לכן מצוי כעת  בשוק ירקות עלים הבאים מהערבה, ובזה יש כמה דעות, לדעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל כל שהוא מתחת למטה מהמעלה השלושים, הרי זה בחזקת חוץ לארץ. אבל למעלה מהמעלה השלושים אע”ג שהוא דרומית לים המלח, מפני שאיננו יודעים עד היכן היה ים המלח החמיר בזה.  בדרך אמונה כתב מפה עם גבול הדרומי שלפי זה יש כמה יישובים שמגדלים ירקות עלים חוץ לארץ, אבל הגרי”ש אלישיב זצ”ל לא הסכים להלכה למעשה לסמוך על זה. וכן החמיר בזה הגר”ח קנייבסקי שליט”א, ולכן היישובים צופר  ויהל אע”ג שהם שדות של ממשלת ירדן וחכורות  ע”י ישראל  והם נמצאות כמה ק”מ מזרחית לנחל הערבה לכיון דרום  אסר הגרי”ש אלישיב זצ”ל לקחת משם.  ולכן כיום בחלוקת משנת יוסף יש לבדוק היטב, אם הוא מדרומית לנחל הערבה ויישובים הנ”ל הרי זה אסור ואם הם מלמטה מהמעלה השלושים מותר.

הלכה א

אי אפשר לסמוך על  ספיקות בשטחים שאיננו יודעים אם ארץ ישראל שאם כן אפילו על יישוב מוצא יתכן שלא היה שם כיבוש עולי בבל,   הדין של ספיחין  תלוי בכיבוש עולי בבל, אלא ודאי שכל שאיננו יודעים שהוא ודאי חוץ לארץ אין לנו לסמוך על זה. ובארחות רבינו ^[1] שלא מסתמך על ספיקות בגבולות ואפילו  לא לענין צירוף. וגם בספקות של דעות גם אין להקל^[2].

הלכה ב

וגם כיום שיש שטחים בישובים קיבוץ יהל ומושב צופר שהם 11 ק”מ מזרחית לנחל הערבה, משום שנחל  הערבה אע”ג שהוכיח הגר”ח קנייבסקי שהוא הגבול הדרומי אבל לא בשביל להתיר לקחת ואין לנטות  מדברי הגרי”ש אלישיב זצ”ל. וצריך להזהר מהכלים שהתבשלו בהם ירקות ממקומות אלו, וכן בשמיטה תסח הורה לאסיר אף בירקות של קיבץ יהל שהם רק 10 ק”מ מעל   המעלה השלושים והשיב שיש להגיעל הירקות שהתבשלו באותו סיר בן יומו אסור באכילה ומי שיש לו גמח לא ישאיל אפילו בכלי שני מי שמשתמש בערבה הצפונית^[3].

^[1] ח”ב  עמוד שסט

^[2] שבות יצחק פ”ז

^[3] שבות יצחק פז אות ו