`בסייד

Hebrew

הלכה יג

מה נקרא ספק פיקו”נ, אם הלך למדבר  ומתיארא להתעכב במדבר שמא יפגשו בו  חיות רעות או יפגו בו לסטים ויגזלו ממנו בהמתו לא יולכללכת ברגליו ויסתכן  או יקחו ממונו ולא יוכל להחיות את עצמו במדבר או שיקחו ממנו מלבושיו בזמן הקור  כולם בכלל ספק פיקו”נ^[1].   ובכל המקרים הנ”ל אם  בא למדבר ולא רוצים להשתהות אלא ממשיכים בדרכם יכול ללכת עמהם  גם אם הוא מחוץ לתחום משום פיקו”נ, וכאשר יגיע למקום שאין בו  שום חשש של  פיקו”נ ,יש לו להפרד מהם  וישבות שם ולא ילך יותר כי כבר אין לו היתר של יציאה מחוץ תחום מאחר שכבר אין פיקו”נ ומהמקום הזה יש לו אלפים כלל רוח.

הלכה יד

פוסקי דורינו^[2] עמדו על זה אמאי לא צריך לצמצם את בגדיו וכליו עד כמה שיותר ואם יכול לא ללכת עמהם  ואין בזה פיקו”נ שישאיר את הבגדים  שלא צריך כדי לא לצאת מחוץ לתחום, ולא מצינו שהצריכו אותו במקום של פיקו”נ להוריד חלק מבגדיו שלא נצרכים לפיקו”נ כל כך. וכתבו שהכל הולך אחרי האדם ששייכים לו הבגדים שאם  דינו ללכת מחוץ לתחום גם בגדיו  נגררים אחריו ויכולים להיות עמו מחוץ לתחום,  ובשו”ת אגרות משה^[3] כתב שלכן חיילים שיוצאים לצורך הלת נפשות מותר לקחת עימם אולכים ומשקין הנצרכים להם  אבל שאר דברים לא אמנם יכלים לקחת עמהם ספרים ויפקירום מערב שבת ויכוונו בשעה שמגביהים אותם לא לזכות בהם.

הלכה טו

מש”כ לעיל שאם הוא דבר מצוה מותר ללכת אפילו תוך ג’ ימים (אם פסק עמו שישבות)  כתב הרמ”א^[4]  שיש אומרים שאפילו אם הולך לסחורה או לראות את פני חבירו גם זה נחשב שהוא בשביל דבר מצוה  ואינו חשוב דבר רשות, ואין למחות ביד המקילים, כי יש להם על מי לסמוך, אבל  במקום שלא נהגו  להקל אין כדאי להקל לכתחילה  להקל משום שיש כמה פוסקים הסוברים שצריך דוקא מצוה גמורה^[5].   ונפ”מ בזה לרופא שרוצה לחזור בערב שבת לביתו אע”ג שיודע שיקראו לו בשבת משום פיקו”נ בחולים שיש בהם סכנה משום שההליכה לביתו (ושעי”ז יצטרך אחר כך לחלל שבת) כצורך  מצוה משום עונג שבת להיות עם משפחתו. והוה מצוה גמורה^[6], כמו”כ אם עי”ז שיצום בתענית גדליה יש חשש שלא יוכל לצוךם ביום כפור מותר לו לצום  כמו שמותר להפליג.

^[1] מ”ב סק”ל.

^[2] מנחת שלמה  ח”א סי’ טו ומנחת יצחק ח”ט סימן לז וחלק י סימן לא אות א .

^[3] או”ח ח”ה  סימן כו  ו ל

^[4] סעיף ד

^[5] ס”ק לה.

^[6] הגרשז”א  בשש”כ פרק מ הערה ס”ד. אבל כמושנ”ת  שאם הוא ודאי  יגיע לחילול שבת דעת המ”ב שאין להקל בזה. ורק במקום שיש ספק וצד שלא יצטרך לחלל שבת.