`בסייד

Hebrew

הלכה כד

האיסור לקבוע סעודה בערב שבת, הוא על כל היום כבר מהבקר אסור לקבוע סעודה^[1], מפני כבוד השבת שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול^[2].  ולפי”ז כל אחד  לפי דרכו שאם הוא איסטניס שאפילו אם אוכל מעט הרי זה כבר אינו תאב לאכול לא יאכל ביום אפילו בפחות, ומ”מ לא מצינו שיהיה בזה איסור ממש, שחז”ל עשו גזירה אחת על הציבור כולו לא לקבוע, והאיסטנסים לא נאסר עליהם ומ”מ טוב שיעשו כן^[3].

הלכה כה

 אמנם קביעות סעודה אינה סעודה רגילה שעושה ביום חול, אלא סעודה רחבה וגדולה, כמו שעושים בסעודת ברית מילה או סעודת נישואין, אבל סעודה רגילה שאוכל ביום חול מותר לאכול בערב שבת. אמנם משעה תשיעית מצוה להמנע מלאכול אפילו סעודה שרגיל בה ביום חול, ועל זה הוא כאשר אוכל פת כדי שבעו כרגילותו לאכול ביום חול אבל   אם אוכל מעט כדי להשקיט רעבונו  אינו נחשב כקביעות סעודה בכלל ומותר^[4], ומ”מ החזו”א נהג שלא לאכול כלל פת אפילו לאחר מנחה גדולה ואכל פירות בלבד.

הלכה כו

אדם שרגיל בכל יום לעשות סעודה גדולה, בערב שבת יש לו למנוע מלעשות כן כדי שיאכל לתאבון^[5]  ומשמע שהוא איסור גמור ומסתכלים על סעודה גדולה של כל אדם ולא כל אחד לפי סעודתו. ואדם כזה שרגיל לסעודות גדולות צריך לעשות איזה שינוי  בשבת כדי שיהיה ניכר כבוד השבת שעושים בו סעודה מיוחדת^[6]. סעודה קבועה  הוא סעודה גדולה ולא שנא אם עושה סעודה זאת פעם אחת ויחידה, או שעושה תמיד כזה סעודה במקרים מסויימים. ובכל ענין שהסעודה גדולה יש בה איסור^[7].

הלכה כז

סעודת אירוסין, חלוקה מסעודת נישואין, שאת הנישואין יכול לעשות בערב שבת ולעשות בעקבות זה סעודה גדולה, וחז”ל לא אסור דבר זה, אבל סעודת אירוסין לכתחילה אין עושין אירוסין בערב שבת כדי שלא יעשה סעודה גדולה של אירוסין אבל אם עשה אירוסין  יכול כבר לעשות סעודה אפילו בערב שבת^[8].

^[1] שו”ע רנ סעיף ב.

^[2] שם בשו”ע את טעמו של דבר.

^[3] ובמ”ב סקיח לענין תענית שטוב שיתענה האיסטניס אפילו אם אוכל לא יכול לאוכל לתאבה בלילה ומשמע שאינו חייב רק שטוב ומצוה שיעשה כן.

^[4] ביאור הלכה (ד”ה מלקבוע)

^[5] ביאור הלכה (ד”ה שאינו רגיל)

^[6] ביאור הלכה שם מסימן רפח סעיף ז.

^[7] ביאור הלכה (ד”ה אסור לקבוע)

^[8] ביאור הלכה (ד”ה ואפילו) בדעת הגר”א .