בסייד

Hebrew

הלכה כא

נטילת ידים בבית הכסא או בבית המרחץ,  אינה מועילה לטומאת בית המרחץ או לטומאת בית הכסא^[1], ונשאר טומאה על הידים והכנסות לבית המרחץ בעצמה  מטמאה אפילו ללא עשיית צרכיו^[2], ולכן אם נוטל ידים בבית המרחץ, כשנטל צפורניו אפילו אם נאמר שנטילת ידים הועילה לקציצת הצפרנים^[3], אבל נשאר עליו טומאה מפני  בית המרחץ, לכן ישאיר את ידיו רטובות ולא ינגבם בתוך הבית המרחץ או בית הכסא, וינגב כשיוצא  רק בחוץ^[4]. נמצא שהטומאה מתבטלת מיד כשיוצא. וקודם הניגוב כיון שיש מים והמים של בית המרחץ לא נטמאו^[5].

הלכה כב

בהרבה מקומות  במיוחד בקרב הציבור הכללי,  בית הכסא והנטילת ידים הם באותו מקום^[6], לכן יעשה כמו העצה הנ”ל וישאיר את הידים רטובות, אמנם  דנו בכלל אם בית הכסא שבזמנינו  נחשב כבית הכסא  משום שדומה לבתי כסא דפרסאי  שמפרש בגמרא שאינו נחשב או אולי כיון שמתעכבת שם רגע עד שישטפוה מים^[7]. ולפי”ז יש להם בתי כסא גמורים ולהלכה כתבו^[8] להחמיר בזה וכן דעת הגריש”א^[9].  ולכן הנטילת ידים צריכה להיות דוקא מחוץ לבית הכסא או כעצה הנ”ל.  כמו”כ יש להזהר שלא לברך מול מחיצות שעשויין לבית הכסא^[10] כגון מקומות שהבית הכסא הוא בית לעצמו כמו שיש במירון או בעוד מקומות. או בתי שימוש ניידים, מכיון שהמחיצות שעשוין לבית המרחץ דינן כבית המרחץ והחזו”א^[11] הקיל בזה  אבל גם טעמו  שהוא גם משום שמשמש את הבית אבל בית העשוי לבית המרחץ לא.

^[1] סימן ד מ”ב  ס”ק מ שעצם ההמצאות בבית המרחץ ובית הכסא מטמא אפילו ללא עשיית צרכיו. 

^[2] כנ”ל במ”ב סק”מ.

^[3] שדנו בזה האחרונים עיין בדעת תורה סימן ד סעיף יח שנשאל אם נטל נטילת ידים של בוקר בית המרחץ אם מועיל שיהיה הולך ד”א כיון שהטומאה של בקר חמורה, וענה על זה שאין טומאה אחת מעכבת את טומאת חבירו והוכיח זאת, ולפי”ז גם טומאת צפרניים  אין מתעכבת מטומאת בית המרחץ אבל אין  נפ”מ כיון שדין טומאתן שווה. וכיון שנשאר טומאה מאי  נפ”מ.

^[4] עצה זו נתן חזו”א דינים והנהגות פ”א אות  ו ובמנחת יצחק  ח”א סי’ ס התיר באם אין  אפשרות אחרת. אבל לכתחילה יטול דוקא בחוץ ולא בפנים אפילו אם נשארים הידים רטובות.

^[5] ובספר זכור לאברהם  ח”ג או”ח אות נ הובא בדעת תורה סעיף יח שאין ליטול ידים במים שהיו בבית הכסא אבל בדיעבד או בשעת הדחק מותר.

^[6] מצוי בעיקר במקומות שמיועדים למי רגלים. והמה  במקום אחד ויש להזהר מאוד שלא לברך באותו מקום.

^[7] חזו”א או”ח  סי’ יז סק”ד

^[8] במנחת יצחק  ח”א סי’ ס ובאגרות משה אהע”ז ח”א סי’ קיד.

^[9] ספר וזאת הברכה   פט”ז.

^[10] מ”ב סימן פ”ג סק”ה בשם האחרונים בשם הט”ז ושאר האחרונים.

^[11] או”ח סי’ יז בדינים העולם. ויש מחמירים בצינורות ואפילו אם הם פלסטיק כך דעת הגרב”צ אבא שאול זצ”ל אבל החזו”א החמיר כשהם עשויים מחרס אבל אם עשויים משאר מינים לא.