בסייד

Hebrew

הלכה א

אסור לקנות פירות שביעית מעם הארץ גם במקום שמצד איסור סחורה אין איסור, משום שהדמים שנותן לעם הארץ נתפסים להיות קדושת שביעית,  ואין מוסרים דמים קדושים בקדושת שביעית לעם הארץ שאינו שומר על קדושת שביעית. וגורם לו לעבור איסורי  סחורה או אכילה אחרי הביעור. מה יעשה כדי לקנות, יקנה גם דבר שאין בו קדושת שביעית ויאמר שהתשלום אינו בעבור הפירות שהם קדושים קדושת שביעית אלא בעבור הדבר שאינו קדוש. ועי”ז אין הדמים נתפסים בקדושת שביעית כי אינם תמורת הפירות הקדושים אלא תמורת הפירות שאינם קדושים^[1].

הלכה ב

וכל זה הוא רק בקונה פירות מעם הארץ אבל אם קונה פירות מהגוי, אין איסור סחורה מכיון שהאיסור נאמר על המוכר ולא על הקונה, וכמו”כ אין איסור של מסירת דמי שביעית,מפני שאין לגוי איסור שמירת קדושת שביעית, ויש אומרים שנפקע קדושת השביעית מן הדמים כשנותנם לגוי^[2].   ובסדר שביעית כתב החזו”א שאין קדושת שביעית לדמים אלו. 

הלכה א

המוכר פירות שביעית ומקבל דמים נתפס בקדושת שביעית, והכסף שמקבל אין הבדל אם מקבל שוה כסף או כסף ממש, ואפילו שטרות נייר של כסף, הרי זה נתפס בקדושת שביעית^[3]. מפני שהשטרות יש להם דין ממון גמור. אבל שטרי חוב  צ’קים אינם נתפסים בקדושת שביעית.

הלכה ב

מכר פירות שביעית  במחיר יקר בעבור מצותו כגון אתרוג שהשווי שלו לאכילה נמוך הרבה, ומוכרים אותו ביוקר משום צורך המצוה שלו, נתפסים קדושת השביעית בכל הדמים מאחר שזהו מחירו.  אבל אם נתן דמים מרובים עבור הפירות שביעית שאינם מחיר הפירות נתפס קדושת שביעית רק במחיר של הפירות. אמנם אם הוא במחיר פחות משתות  נתפס גם על הדמים הללו^[4]. ואם קנה במחיר נמוך נתפס הדמים שקיבל, ואם היה פחות משו”פ הסתפק המנחת חינוך.

כל זה הוא כאשר עושה בדרך של מקח וממכר אבל אם הפירות אצלו והוא רוצה לחללם על פירות אחרים  יכול לעשות כן, ואפילו אם היו שווים הרבה אם חיללם על שווי פרוטה הרי זה מתחלל^[5], והחזוא כתב שרק בדיעבד ולא לכתחילה^[6].  ואם חושש לדמי שביעית כשקיבל כסף יכול בקלות לחלל על פרי שווה פרוטה ולאכלו בקדושת שביעית.

^[1] רמב”ם פח ה”י יא

^[2] מהרי”ט ח”א סי’ מג והובא בדרך אמונה פ”ו סקל”ז אמנם דעת הר”ש סירליו שיש קדושת דמים לדמים שניתנו לגוי.   וטעמו של המהרי”ט הוא משום שנתחללו בעת הגיעם לגוי כמוש”כ באו פריצים וחללוה במסכת ע”ז נב:

^[3] חזו”א דמאי ב סקי”ב  שמן הדין יכולים לחלל מע”ש על שטרות כסף.

^[4] מנחת חינוך מצוה שכט  אות יד והוכיח זאת ממש”כ בהלכות מע”ש פה ה”ו שמעשר שני אינו נתפס יתר משוויו אע”ג שבהקדש נתפס בשביעית לא אמרינן כן משוםש אין בו דין אמירה לגבוה כמסירה להדיוט.

^[5] ישועות מלכו סימן  נד מדברי הר”ח סוכה מ: וכ”כ החזו”א סימן כה אות ה.

^[6] שביעית כה אות ה והטעם משום שמפסיד את קדושת השביעית שיכול לאכול בכמות של השווי.