בסייד

הלכה א

אם לא עשה בעה”ב  את האוצר בית דין רק אחרי שכבר נגמרו הפירות  אינו יכול לבקש מבית הדין שישלמו לו את ההוצאות שהיו לו קודם. ואין לבית דין לעשות כן מאחר שלא היה זה הוצאות ‘בית הדין’[1].

הלכה ב

בית הדין יש להם להתנות עם בעה”ב שאם לא יצליח לגבות את ההוצאות שהיו לו מהמקבלים לא ישלם לו את שכר עבודתו[2],  שאם לא כן במקרה שלא יצליחו לגבות מן הלקוחות מכיון שהם שכרו חייבים לשלם להם,  משום זה אין  על בית הדין דין של  תשלומי שכירות ומצות ביומו תתן שכרו כי התנו שכל המחיר יהיה ע”י גבייה מאת הצרכנים ולא מבית הדין. 

[1] ספר פירות הארץ   פ”ט סעיף טז ועיי”ש הערה טו מכתבו של הגרי”ש אלישיב.

[2] משפטי ארץ שביעית ע’ 245.