בסייד

Hebrew

הלכה א

כאשר בית הדין (שמוסמך לכך) מחייב את הלקוחות בתשלום על הטירחא שלהם כדי לשלם לבעל הבית, יש  לשקלל רק את הדברים שבעל הבית עושה בשביל בית הדין אבל מה שעושה בעבור עצמו אין  בית הדין צריך לשלם ולכן אינו יכול להטיל זאת על הלקוחות, כגון השקאת לקיום העצים, שהיא מותרת מן הדין וגם בעה”ב היה עושה זאת כדי שלא להפסיד את העצים אין הציבור צריכים לשלם על זה. שהרי הוא מהוצאותיו^[1], ואם  דורש  זאת הרי הוא ממש סחורה בפירות. 

הלכה ב

אבל ההשקאה  והטיפול שעושים  בשביל הפירות שלדעת החזו”א^[2] מותרת בשנת השביעית כדי לא להוריד מהכמות הרגילה שהעצים מניבים בכל שנה, מכיון שאין לבעה”ב צורך בזה רק בשביל הציבור עושה זאת, יכולים לקחת  זאת משום טירחתו אבל כמובן לא עבור הפירות אלא עבור הטירחא ומכח בית דין שיכולים לחייב מיסים.

הלכה א

בית הדין אינו יכול לזכות בפירות אלא צריך להשאיר אותם הפקר, ומשום זה  כאשר הפירות הם של נטע רבעי, וצריכים לפדותם אי אפשר לבית הדין לפדותם כדך שהם עושים בכל השנים וכמובן הבעלים אינם יכולים לעשות כן כי הפירות המה הפקר ואסור לזכות בהם ואדרבה להפקיר אותם, ומשום זה  כל אדם צריך לפדות את הפירות אחרי שיזכה בהם לצרכיו^[3].  ויש לפרסם זאת כדי שלא להכשל באכילת נטע רבעי ללא פדיון.

הלכה ב

ומשום זה הטעם שהפירות הם עדיין הפקר צריך להיות שאפילו אם יטול אדם אתרוגים מפרדס של אוצר בית דין על אף שהוא חייב לשלם משום שמטילים על מס, אבל חוב זה אינו  בפרי אלא הוא על הגברא,  נמצא שלא עבר שום איסור בנטילת הפרי רק באי תשלום לבית הדין. ומ”מ הגרשז”א כתב^[4],  שאדם שלקח אתרוג מפרדס שנמצא בטיפול בית הדין  ונתבע לשלם עבור ההוצאות ומסרב, אינו יוצא ידי חובה,  וכנראה משום שבמעשה זה עובר על צווי בית הדין לא לקחת מבלי לשלם. אע”ג שאין התשלום עבור הלקיחה. אבל במקום שאין לבית דין סמכות לחייב שוב אינו אלא צדקה אע”ג שלא עשה כמו שראוי לעשות אינו עבירה שתבטל ממנו את מצות נטילת אתרוג.

^[1] שולחן שלמה מהגרשז”א זצ”ל ע’ ריח  והביאו שם שלדעת הקהילות יעקב מספיק להשקות פעם אחת בשנה כפי שהיה נהוג בחצירו של החזו”א שגדלו עצי פרי והיו משקים עפ”י הוראתו פעם אחת והתקיימו. וכמובן צריכים להתייעץ עם מומחה לדבר כדי לדעת מה ההשקאה הנצרכת ואפילו ספק ימותו כבר מותר להשקות.

^[2] חזו”א סי’ טז סקי”ד.

^[3] שלחן שלמה ע’ ריט  עיי”ש מה שהביאו מדברי האחרונים שדנו בזה  מנחת חינוך מצוה רמז  ואו”ש מע”ש  פ”ט.

^[4] שולחן שלמה ע’ ריט.