הלכה א

 לקראת הקיץ  פירות ארץ ישראל יהיו רבים שהם יהיו פירות שגדלו בשדות יהודים, ואין עליהם איסור ספיחין כי כל האיסור ספיחין לא נאמר אלא על ירקות שהוא גזירה שמא יאמרו שגדל מאליו אבל בפירות העץ, אין בהם את גזירה זו ולכן כל הפירות שגדלו בשביעית יש להם קדושת שביעית, אבל אסור לקנותם אותם מהבעלים, ועל זה באה התקנה של ‘אוצר בית דין’ – מקור התקנה הוא מהתוספתא^[1], והובא בהרבה ראשונים^[2] והרמב”ם לא הביאה משום שהוא דבר פשוט ואינו אלא עצה טובה^[3].

הלכה ב

העצה הזאת של אוצר בית דין הוא  בעצם חלוקה של בית דין שמופקדים לסייע לציבור להגיע לפירות שמגיע להם  מדין תורה. ועל כן בית הדין שוכרים  פועלים שילקטו את הפירות וגם ידאגו לעצים שלא יאבדו, כי הרי לאוקמי מותר, ואחר כך לאסוף את כל הפירות ולחלקם בצורה שווה לכל ישראל. החנויות שנמצאים בהם פירות אלו הם מושכרים לבית הדין  והאנשים שמועסקים כדי לחלק את הפירות הם שכירים של בית הדין, וכאשר הם שוקלים אינו בשביל למכור אלא הוא בשביל לחלק שוה בשוה לכולם התשלום אינו בעד הפירות. אלא הוא רק השתתפות של הציבור בהוצאות בית הדין, ואם יקחו את הפירות ללא תשלום אין בזה שום חשש גזל בפירות. אלא רק שאינם מקיימים את חיובם להשתתף בהוצאות בית הדין  שמוטל על כל בני העיר להשתתף בהוצאות העיר^[4].   ואם יש כח לבית הדין להטיל חוב זה אסור לקחת את הפירות לא מדין גזל אלא מדין תקנת בית דין וצריכים לשלם מפני חובת מיסים. והכל תלוי בתקנת בית הדין. וצריך שיהיה לאותו בית דין כח להפקיר ולהוציא ממון מתושבי העיר^[5], ואם אין אותו בית דין כזה  שיש לו כח לעשות תקנות והפקר בית דין, כל החיוב לשלם הוא מדין צדקה  וחסד.

^[1] שביעית פרק ח.

^[2] בציון ההלכה פרק ה ס”ק מ”א הביא הרבה ראשונים ר”ש רא”ש רמבן תוס רי”ד רבינו דוד תוס הרשב”א תוס’ רבי יהודה ע”ז סב ושות הרשבש סי’ רנח ובחזוא שביעית סי’ יא סק”ז   וסימן יב סק”ו .

^[3] דרך אמונה פ”ו בציון ההלכה ס”ק מ”א

^[4] דרך אמונה ביאור ההלכה  פ”ו ה”ב (ד”ה לא יהא לוקח)  בשם ספר זכרון שאול שהוא מדין צרכי העיר שמוטל על בית דין וגובין זה מבני העיר  והמה שגובין רק ממי שלוקח פירות ה”ו אמשום שהאנשים שאינם לוקחים פירות אומרים שאין להם צורך בזה ומחלקין כל ערב שבת לפי צורך כל משפחה.

^[5] הגר”ח  קנייבסקי זצ”ל במכתב.

ReplyForward