בסייד

Hebrew

הלכה א

אם היה מעורב החמץ בתוך תערובת  שמבטל את החמץ לאחר הפסח מותר, למרות שבפסח עצמו אין  מועיל ביטול, כי איסור חמץ הוא איסור חמור שאוסר במשהו, אבל לענין חמץ שעבר עליו הפסח מתבטל ברוב, אבל כל זה הוא רק אם לא ביטל בידים, אבל לבטל בידים אסור וגם אם ביטל במזיד אינו מועיל ואסור מדרבנן. ולכן כאשר היה חמץ שיש בו קדושת שביעית שעבר עליו הפסח אין לבטלו ברוב ובזה להצילו מאיסור חמץ שעבר עליו הפסח, כי אסור לבטל ואף שבזה מרויחים את הקדושת שביעית, אין היתר משום זה לבטל ברוב את האיסור חמץ שעבר עליו הפסח.

הלכה ב

אם נתערב יבש ביבש בזה מועיל ביטול אפילו אחד בשנים, אבל בתערובת של לח בלח או יבש בלח, בזה צריך שיהיה שישים שהוא כדי נתינת טעם^[1].  אמנם יש שיטות  בראשונים שסוברים שגם תערובת שנותנת טעם, בקנס של חמץ לאחר הפסח מקילים יותר, ובזה כל תערובת מותרת ובמקום הפסד מרובה יכולים לסמוך להקל. אבל לענין קדושת שביעית אינו נחשב הפסד ורק לא יאכל זאת ויניח לו להפסד מאליו ובזה יצא ידי חובתו.

לפעמים גם אם יש ביטול ברוב מוחלט שאינו נותן טעם, מ”מ ישאר עליו איסור של חמץ שלאחר הפסח, כגון שהוא שמרים של חמץ יש להם דין ‘מעמיד’ כלומר מכיון שהלחם כל תפיחתו ע”י השמרים הללו ומושפע כל הלחם מהשמרים אין לו ביטול וממילא אסור בכל ענין שיהיה^[2]. ובגלל זה גם אם נמצא מאפיות שיש להם לחמים או עוגות מקמח שנטחן אחרי פסח יש לברר אם ‘משפרי האפיה’ או השמרים מחמץ שעבר עליו הפסח וכל שאין עליו השגחה עדיין יש לחוש לזה.  וכן אם היו משפרי האפיה מקדושת שביעית  הרי כל הלחם יש לו קדושת שביעית. כי לא מתבטל ברוב ואפילו ביותר משישים. ומ”מ כתב המ”ב שיש להתירו בהנאה ע”י שישליך הנאת האיסור לחם המלח, ואז גם מותר לאכלו^[3], ומעתה יש לנו עצה להתירו באכילה לפי”ד הרמ”א שם^[4]. אבל אם  התערב קודם פסח בדבר המעמיד לא מועיל השלכת הנאת האיסור לים המלח להתירו באכילה.

^[1] מ”ב תמז ס”ק קה

^[2] מ”ב ס”ק קה ובשעה”צ ס”ק קעט דשמרים הוי דברהמעמיד ולא מתבטל אפילו באלף ונחשב כאילו כולו אסור.

^[3] מ”ב בשם מ”א סקמ”ה.

^[4] סימן תמז סעיף יא בשם הגהות מיימוניות  פ”א ה”ה.הלכה א
אם היה מעורב החמץ בתוך תערובת  שמבטל את החמץ לאחר הפסח מותר, למרות שבפסח עצמו אין  מועיל ביטול, כי איסור חמץ הוא איסור חמור שאוסר במשהו, אבל לענין חמץ שעבר עליו הפסח מתבטל ברוב, אבל כל זה הוא רק אם לא ביטל בידים, אבל לבטל בידים אסור וגם אם ביטל במזיד אינו מועיל ואסור מדרבנן. ולכן כאשר היה חמץ שיש בו קדושת שביעית שעבר עליו הפסח אין לבטלו ברוב ובזה להצילו מאיסור חמץ שעבר עליו הפסח, כי אסור לבטל ואף שבזה מרויחים את הקדושת שביעית, אין היתר משום זה לבטל ברוב את האיסור חמץ שעבר עליו הפסח.
הלכה ב
אם נתערב יבש ביבש בזה מועיל ביטול אפילו אחד בשנים, אבל בתערובת של לח בלח או יבש בלח, בזה צריך שיהיה שישים שהוא כדי נתינת טעם .  אמנם יש שיטות  בראשונים שסוברים שגם תערובת שנותנת טעם, בקנס של חמץ לאחר הפסח מקילים יותר, ובזה כל תערובת מותרת ובמקום הפסד מרובה יכולים לסמוך להקל. אבל לענין קדושת שביעית אינו נחשב הפסד ורק לא יאכל זאת ויניח לו להפסד מאליו ובזה יצא ידי חובתו.
לפעמים גם אם יש ביטול ברוב מוחלט שאינו נותן טעם, מ”מ ישאר עליו איסור של חמץ שלאחר הפסח, כגון שהוא שמרים של חמץ יש להם דין ‘מעמיד’ כלומר מכיון שהלחם כל תפיחתו ע”י השמרים הללו ומושפע כל הלחם מהשמרים אין לו ביטול וממילא אסור בכל ענין שיהיה . ובגלל זה גם אם נמצא מאפיות שיש להם לחמים או עוגות מקמח שנטחן אחרי פסח יש לברר אם ‘משפרי האפיה’ או השמרים מחמץ שעבר עליו הפסח וכל שאין עליו השגחה עדיין יש לחוש לזה.  וכן אם היו משפרי האפיה מקדושת שביעית  הרי כל הלחם יש לו קדושת שביעית. כי לא מתבטל ברוב ואפילו ביותר משישים. ומ”מ כתב המ”ב שיש להתירו בהנאה ע”י שישליך הנאת האיסור לחם המלח, ואז גם מותר לאכלו , ומעתה יש לנו עצה להתירו באכילה לפי”ד הרמ”א שם . אבל אם  התערב קודם פסח בדבר המעמיד לא מועיל השלכת הנאת האיסור לים המלח להתירו באכילה.