בסייד

Hebrew

הלכה א

יש כמה איסורים שמתחדשים לנו אחרי פסח,  דבר אחד הוא חמץ לאחר הפסח,  דבר שני איסור חדש כמו שיתבאר, דבר הראשון איסור חמץ שנשאר לאחרי הפסח ולא נמכר,  אפילו אם בטלו  או הפקירו אסור אפילו בהנאה^[1], לכן בקבוק וויסקי יקר  אם לא מכרו ושכח קודם פסח הרי הוא אסור בהנאה ויש לו לשפוך ולאבדו. ואסור למכור אותו ולהנות ממנו.  למרות המחיר היקר. מכיון שהוא חמץ גמור. ואם הוא כעת עומד קודם זמן איסור הנאה, אם יפקירנו בפני שלשה נחלקו האחרונים ורובם צדדים לאיסור ומ”מ בהפסד מרובה יכול לסמוך ולהתיר למכור אותו לגוי או להחלף עמו דבר אחר אחרי שהפקירו כמו”כ אם היה זה חמץ שבדק ולא מצא ונמצא אחרי פסח הרי הוא אסור בהנאה.

הלכה ב

 וכאשר החמץ הזה  יש לו קדושת שביעית, תלוי אם מצא אותו באמצע פסח היות שהאיסור כעת הוא מדאורייתא, וחייב להשביתו יש לו לשרוף את החמץ שיש לו קדושת שביעית, אבל אם מצאו אותו רק אחרי פסח מכיון שכל איסור של חמץ לאחר הפסח הוא מדרבנן  אי אפשר להפסידו  ואין לאבדו בידים^[2], אלא מניחים אותם להרקב כיון שמן התורה הן קדושין בקדושת שביעית,   ויש לקבור אותם. 

הלכה א

כמו”כ איסור נוסף שמתחדש אחרי הפסח הוא האסור לאכול מן החדש שאסור גם בזמן הזה, מהו איסור חדש, כל חמשת מיני דגן שהושרשו אחרי הקרבת קרבן העומר בזמן המקדש או אחרי יום טז ניסן בזמן הזה, הגידולים שבאו מתוך אותו גידול הרי הם נאסרו  עד שיהיה העומר הבא דהיינו בטז ניסן תשפג יהיה מתירם וכל זמן שלא עבר  יום זה אסור לאכול את החמשת מינים הללו. חמשת מינים הם חטים שעורים כוסמין  שבולת שועל ושפון.  הרבה מגדולי הראשונים סוברים שהאיסור בזמן הזה הוא מן התורה^[3], ואפילו אם היה  מגידולים של גויים.  וכמו”כ גם גידולי חוץ לארץ נאסרו לפי חלק גדול מן הראשונים.וצריך להזהר בזה לבדוק.

הלכה ב

ולכן הקמח שהיה מן החדש  אף שהוא משנת השביעית כגון שהיה משל גויים שאין בו איסור ספיחין,  אסור לאכול אותו  ומ”מ  להפסידו  אי אפשר, משום שהדבר תלוי לפי שיטות הראשונים שהאיסור של חדש מן התורה מותר להפסיד את החדש, מכיון שעכשיו הוא אסור מן התורה,   אבל אם האיסור הוא רק מדרבנן,  יש לדון בזה, מכיון שגם האיסור שביעית הוא רק מדרבנן ובזמן המקדש היו שניהם שביעית וחדש אסורים מן התורה אם כן אותו איסור חמור חייל עליהם עכשיו ויש מקום לומר שיהיה מותר,  מ”מ יש סברא נוספת שאין להפסידו משום שהאיסור חדש יש לו היתר כאשר יקריבו את העומר. ולפיכך אין להפסידו בידים.

^[1] סימן תמח סעיף ה ובמ”ב ס”ק כה.

^[2]  כ”כ החזו”א סימן ט סק”ו לענין ספיחין.

^[3] מ”ב תפט סק”י  ובשער הציון ס”ק נד שגם הגר”א היה מחמיר באיסור חדש ככל איסורי תורה.