בסייד                                                                                                                                               

Hebrew

הלכה א

מותר לקחת  אתרוג לארבעת המינים,  ויש אומרים שיש בזה גם מצוה^[1]  ואין חוששים בו למשמוש הידים  שעי”ז יתקלקל^[2].  וכמו”כ  האתרוג נעשה מוקצה מאכילה כל שבעת הימים של סוכות אין בזה  משום הפסד פירות שביעית כיון שהוא רק לזמן, ומשום זה גם מותר לקחת הדסים שקדושים קדושת שביעית, לקיום מצות ארבעת המינים אע”ג שבזמן המצוה אסור להריח ממנו^[3]. מכיון שהוא רק לזמן מותר. ובאתרוג של מצוה מותר להריח ממנו^[4] וכמו”כ אם הוא אתרוג שקדוש קדושת שביעית מותר להריח  אותו.

הלכה ב

אם ע”י שלוקח אותו מתייבש ההדסים, יש להמנע מלעשות כן,  רק אם  מחזירו למים אבל אם לקח מן המים  הרי זה גורם להפסד אם לא מתכונן להחזיר אותו למים,  אמנם אם מתחילה היו ההדסים כשלא היו בתוך המים  בזה מותר לקחת אותם ולהשתמש בהם ואינו צריך לשמור אותם בתוך מים אבל אם היו מקודם במקרר, ומוציא אותם ע”מ להשאיר אותם בחוץ ויגרום לקלקולם בזה יש מקום לחוש שלא לעשות כן.

הלכה א

מותר להניח  הדסים בתוך מים  ואין לחשוש בו  שישריש שורשים,   משום שאינו פסיק רישא ואינו מתכוין ובכהאי גונא מותר^[5].  אבל להניח ערבות שבודאי ישרישו אם  ישארו במים הרי זה פסיק רישא דניחא ליה דאסירא.

הלכה ב

ולפי”ז מכיון שלהוציא מן המים את ההדסים מבלי להחזירם אסירא כי גורם להתייבשות שלהם ולקלקול גמר. צריכים להחזיר ואין לחשוש משום זריעה והשרשה כיון שלא הוה פסיק רישא.  וכאשר רואה שההדסים השרישו אינו חייב להוציא אותם כיון שהמעשה נעשה בהיתר, ואם כברהוציא אותם אסור לו להחזיר אותם שהרי זה  נוטע ואסירא בשביעית לפי הסוברים שבגידולי מים אסירא.

הלכה א

עצי הדסים  שיש להם קדושת שביעית יש לו להפקירם ולתת לכל מאן דבעי  לקחת, וכמו”כ יש לו להזהר לא לקטוף יתר מהמידה שצריכים אלא רק עד כמה שצריכים ואם נוטל בשביל לחלק יכול לקחת כמות מרובה שמשער שיכול לחלק אותם.  וכאשר נשאר לו אינו חייב לשמור במים וכדומה.

הלכה ב

ענפי הדסים שאינם  גדולים  ואין להם ריח כל כך אין לקטוף אותם עד שיגמרו ויגדלו כדי צרכם.  הדסים יש אומרים שאין להם ביעור משום שכל הזמן גדלים ענפים חדשים ולא נגמר גידולם לעולם^[6],

^[1] לפי”ד הרידב”ז על פאת השולחן סי’ ה סעיף יח משום שכיון שנעשה בה מצוה אחת של שמירת השמיטה  יעשו בה מצוה נוספת. כמוש”כ בשבת קיז:  לענין עירוב שיש לאכול את העירוב לקיום מצות לחם משנה.

^[2] ספר תורת הארץ  ח”א פח אות לט.

^[3] כמו שנפסק שו”ע או”ח סי’ תרנג. ובמ”ב שם ציין למש”כ הב”י לדון האם יכול לעשות תנאי, ולפי הצד שיכול לעשות תנאי ודאי שיש לו לעשות תנאי כדי  שלא יפסידו את הדסים מלהריח אותם אפילו לזמן.

^[4] ובשו”ע שם הביא מחלוקת אם מברכים עליו או לא. ולכן כתב שלא יברכו עליו.

^[5] שו”ת משנת יוסף ח”ג סי’ ו

^[6] ארחות רבינו ח”ב ע’ של בשם הגר”י קנייבסקי זצ”ל.