בסייד

Hebrew

הלכה א

מותר לצבוע בצבע שיש לו קדושת שביעית, תפילין או כל דבר שמקיימים בו מצוה, כגון מנורות של חנוכה, או כל כיוצא בזה, אע”ג שהם דבר מצוה  ומצוות לאו להנות נתנו, מ”מ יש לו הנאה להשתמש למצוה  בכלי נאה^[1].  

הלכה ב

ולכן דיו לכתיבת ספר תורה או תפילין ומזוזות  ואף גט  יכול להשתמש בדיו שיש לו קדושת שביעית ומותר לייצר כזה דיו מפירות שביעית היות שהוא שימוש של האדם^[2].

הלכה א

צבעו בגד בצבע של פירות שביעית, יש לבגד קדושת שביעית, והחזו”א^[3] הסתפק  בזה  ונשאר בצ”ע, אמנם בדברי הר”ש מבואר שיש לו קדושת שביעית וביעור כשהגיע זמן הביעור.

הלכה ב

כשהגיע זמן הביעור יש לקייים בו ביעור ואם עבר זמן הביעור ולא קיים בו מצות ביעור שהוא הפקרה לכל, יש לו לשרוף את הבגד או להסיר ממנו את הצבע^[4].

הלכה א

פרי שעומד לאכילה וגם עומד לצביעה, אע”ג שלצורך אכילה אסור לסחטו אם איננו מהמינים שרגילים לסחוט אותם כמו זיתים וענבים וכיוצא בזה. מ”מ מותר לסחוט לצורך עשיית צבע. ואיננו נחשב הפסד כי כלפי צבע נחשב המיץ כעיקר ולא דומה לאכילה שהסחיטה נחשבת כזיעה^[5].

הלכה ב

סחט לצורך צביעה יש לו קדושת שביעית גמורה,  כיון שהוא עכשיו יכול לשמש לצבע לגמרי אע”ג שכלפי אכילה הרי הוא זיעה, ולפיכך אין לו לאכלו כי מפסידו מהצבע. וכלפי אכילה איננו נחשב עיקר מאכלו מהזיעה אלא מהעיקר ונחשב כמשתמש בו לדבר שאינו עיקר בו.

הלכה א

פירות שאינם עומד לצביעה אלא לאכילה, יכול לעשות ממנו צביעה, אבל אם הדרך לצבוע מהפרי  ורוצה לאכלו. ולא לסחוט יכול לאכלו משום שהוא שימוש  חשוב יותר.

הלכה ב

מותר לערב שמן שראוי לאכילה בצבע כדי שיהיה הצבע צובע שפיר אע”ג שהצבע אין בו קדושת שביעית, ואם יתבטל ברוב מ”מ מכיון שמשתמש בו לצורך צביעה שהוא שימוש שאפשר להשתמש בפירות שיש בהם קדושת שביעית יכול אף זה לעשות.

^[1] ר”ש סירליו שביעית  ירושלמי פח ה”א (ד”ה ומשני רבי יוסי) והובא במנחת שלמה  סימן מב ובדרך אמונה  שמיה פ”ה ה”ח  בביאור ההלכה (ד”ה שמדליק) דחה את דבריו. שלא כיון לזה הר”ש סריליו.  אמנם אין מזה ראיה להדלקת נרות חנוכה בשמן של שביעית משום שאין שום שימוש שיש לו מזה הנאה רק המצוה משא”כ בכאן יש לו כלי נאה שנהנה שמשתמש בו.

^[2] שו”ת מנחת שלמה ח”א מ”ב ובסימן נא סעיף יג אמנם שם כתב שהשימוש של הנאת מצוה ומכח זה רצה להוכיח שמותר גם להדליק בשמן שקדוש להדלקת הנרות חנוכה ובהערה הקודמת  כתבנו לחלק. ובשם החזו”א וכן נקט הגריש”א להלכה שאין להדליק נרות חנוכה בשמן של שביעית.

^[3] חזו”א יג ח והובא בדרך אמונה שמיטה פ”ה  סקנ”ז  אמנם בר”ש  משנץ תוכ בהר פ”א לא משמע כן וכן ר”ש סריליו דף קנו ב כתב שהגיע זמן הביעור צריך לבער והובאו בדרך אמונה בציון ההלכה ס”ק קיב.

^[4] דרך אמונה שמיטה פ”ז ס”ק יז .

^[5] חזו”א שביעית כ”ה ס”ק לב.