בסייד

Hebrew

הלכה כד

לפי דעת החזו”א שאין לבלעך דין של  גרופה וקטומה, מותר מעיקר הדין להעמיד תבשיל אפילו בלא הפסק הפח כמו שהיה ע”ג כירה שאינה גרופה וקטומה, אבל אם האש מוגן מאויר  ובהסרתו  את הקדירה  מגיע אויר יש לחוש שמא הוא מבעיר ולכן צריך כיסוי מן האש^[1].

הלכה כה

מעמיד  את הכלי על גבי התנור קודם שהוסק הרי זה נחשב כמו משהה בתחילה בשבת, ולכן  אם נותן ע”ג  פלטה בשבת ומכוון לשעה מסויימת את השעון שבת שידלק הפלטה בזמן מסויים אסור ליתן שם קודם שיהיה החום^[2].  

ולכן אי אפשר  להכין את השעון שבת על פלטה ולהניחו קודם הזמן שיתחמם, וחשיב כמו שמשהה את הדבר לכתחילה בשבת,  ואפילו אם נחשיב את הפלטה ככירה גרופה וקטומה מ”מ בשבת עצמו אסור להניח ע”ג כירה גרופה וקטומה. 

הלכה כו +

אם הניח  פלטה ע”י שעון שבת  לחג ולא בשבת  בזה הדין שמותר להניח שהרי מותר אפילו לבשר ביום טוב, ולא רק להניח  ולכן אין שום איסור להניח מקודם את הפלטה מכוונת וכאשר היום טוב הוא יומיים כמו ר”ה וחבל  על בזבוז החשמל הגדול  אפשר לכוון פלטה שתדלק בזמנים מסויימים, אמנם השנה שר”ה  הראשון בשבת  הרי כלפי שבת אי אפשר להשתמש עם עצה זו ויכול להשתמש בכ”ז שיהיה מונח על הפלטה מערב שבת והפלטה תהיה מחוממת כל הזמן  ותכבה אחרי הזמן שכבר נטל ממנה  ותדלק בשביל הלילה  ותכבה ותדלק שוב למחרת  ביום ראשון  אם יש לו שעון שבת ליומיים.

הלכה כז

אם שכח והשהה תבשיל שבשל כל צרכו על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה, אפילו מצטמק ויפה לו מותר התבשיל, משום שלא נהנה כיון שלבאו הכי היה ראוי ולכן בדיעבד מותר, וכמובן אם נודע לו שהניחו ע”ג כירה שאינה גרופה הוא צריך מיד להסירה. אבל איירי כשלא הסירה בזה במצטמק ויפה לו מותר^[3]. אבל אם  לא היה מבושל כל צרכו אסור עד מוצאי שבת  בכדי שיעשו כמו בעבר ושהה במזיד שהדין שהוא אסור בכדי שיעשו^[4].

הלכה כח

אם החזירו גוי בעבור הישראל דינו של  הדבר כמו שכח ושהה שדינו שאסור בכדי שיעשו,  ולכן אם מצטמק ויפה לו מותר כמו אצל ישראל בשכח, ואם לא נתבשל כל צרכו הרי זה אסור לגמרי, והדבר מצוי במלונות, ובמיוחד צריכים להקפיד על זה הנוסעים למלונות להתארח בר”ה או בחגים, אם נוהגים שהגויים מחזירים את הסירים (לפי שיש כאלו שסוברים שמותר) עליהם להחמיר על עצמם לא לאכול משום שדמי לשכח והשהה. ואם היה זה מדעת הישראל דעת הלבוש שאסור אפילו אם היה מבושל כל צרכו דחשיב ליה מזיד אבל הביאור הלכה כתב שאין לאסור אפילו היה בצווי ישראל והתם היה צווי ישראל, אמנם יש לדון אם נחשב הוא מזיד או שוגג^[5].

הלכה כט

מה הטעם שאסור להנות  בשהייה בשוגג בכדי שיעשו,  או ע”י נכרי במזיד, רק בכדי שיעשו, נחלקו הראשונים דעת הרש”י^[6]  כדי שלא יהנה ממלאכת שבת ודעת הרמב”ם^[7] בשביל שלא ישתכר כלום  ולא יבוא להקל פעם אחרת.

הלכה  ל

למי נאסר אם השהה  את הקדרה ע”ג כירה שאינה גרופה וקטומה, בין לאנשי ביתו שנאסר שנתבשל להם ובין אנשים שבכלל לא נעשה עבורם מ”מ אסור להם להתשמש עם מה שהשהה בשוגג^[8], ואף לפי הדעות שסוברות שבכל מלאכת שבת  בשוגג מותר לאחרים כרבי מאיר, כאן יש להחמיר^[9].

^[1] חזו”א סימן לז סקי”א בסופו.

^[2] חזו”א לז סקכ”א

^[3] רנג סעיף א בסופו.

^[4] שם ובסק לב במ”ב .

^[5] סימן רנג סעיף א ובבביאור הלכה (ד”ה ואם החזירם)

^[6] יח: (ד”ה בכדי)

^[7] פ”ג ה”ח

^[8] מ”ב סקלא. וצ”ע לפי מש”כ הרמב”ם שאסור כדי שלא יחזור ויעשה זאת ובשלמא אם בני ביתו א”ש אבל לאחרים הרי לא עשה עבורם ומהי”ת נחשוש שיעשה שוב עבורם.

^[9] שעה”צ סקל”ג