`בסייד

Hebrew

הלכה ו

כל הדברים שהם גם לצורך מחובר נחשב כפרהסיא ואסור להשתמש עם פועלים שעובדים בשבת  גם בקבלנות, כיון שהם לצורך מחובר. ודעת הרמ”א שאם אינו מפורסם שהוא של ישראל יכול לעשות הגוי בחצרו של הגוי, ולא בחצרו של ישראל ואפילו בדברים שהם לצורך מחובר, אמנם בבית ומחובר לקרקע יש להחמיר גם לדעת הרמ”א ויש כמה אחרונים שסוברים שעיקר לדינא כדעה זו של הרמ”א ואפשר גם המחבר מודה בזה אבל מ”מ לענין המחובר עצמו לא מועיל  מה שאינו מפורסם דיש לחוש לשכניו או בני ביתו.

הלכה ז

ואפילו אם נאמר שהמחבר סובר שלצורך מחובר אסור יש עצה בזה,  אם עושה הגוי את האבנים  ומסתת אותם אבל אינו מחוייב לתת לו את אותם אבנים ויכול לתת לו אבנים אחרות אינו נחשב כאבנים של היהודי שיהיה ע”ז פרסום, ולפיכך כהאי גוונא מותר^[1].  אבל לא יעשה זאת הגוי סמוך לבנין משום מראית עין  ואין נכון הדבר משום מראית עין שלא יאמרו שכירו הוא.  ולכן אם  התחייב לו  הגוי לעשות לו מנעלים או כל דבר אע”ג שיודע שעושה זאת בשבת אין בזה איסור. ואם מבקש מהנכרי שינער את פשתנו  אע”ג שנהגו לעשות בקבלנות יש לו למכור את הפשתן לנכרי בערב שבת והדבר זה מועיל^[2]. ולפי”ז יש עצה לכל דבר שהוא גם של ישראל שאם ימכור את הדבר לנכרי אין בזה מעיקר הדין איסור.  ואז גם לדעת המחבר הדבר מותר.

הלכה ח

בכל מקום שאסור לעשות ע”י גוי אם בדיעבד עשה כגון באבנים שסיתת באיסור, לש ישתמש בהם בדיעבד ואסור לבנות בהם. וכן אם בנו  גויים את ביתו בשבת באיסור נכון להחמיר שלא יכנסו בו, ואם התנה עם הגוי לא לעשות בשבת ועשה זאת בשבת בעל כרחו   למהר ולהשלים את מלאכתו אין לחוש.

הלכה ט

האיסור להשתמש אינו רק בכדי שיעשו אלא הוא לעולם, אמנם אינו איסור מוחלט אלא רק שנכון להחמיר בזה, אבל אם היה שכיר יום  אסור  מדינא לעולם  בדבר שהוא מלתא דפרהיא לו לעולם ולאחרים בכדי שיעשו כמוש”כ לקמן שכה סעיף יד ויש אומרים שגם בשכר פועל  ועשה בשבת אינו אסור מדינא אלא רק נכון להחמיר, ורק בכדי שיעשו אסור. רק במקם שהוא גאי להקבר בקבר כזה שהתפרסם שעשו בשבת בזה אסירא מדינא אבל בשאר הדברים רק בכדי שיעשו^[3].  ולדינא הסיקו האחרונים דבדיעבד יש לסמוך על קבנות ומותר לדור בו אפילו לעצמו וכן בסות האבנים ותקון הקרוות ואם היה בדיעבד מותר לבנותם גם בבנין.

הלכה י 

נפ”מ בזה הוא לדידן בתיקוני מסילות הברזל של הרכבת, דאפילו אם הוא קבלנות  אסור להשתמש בהם לעולם אם עשאום בשבת כיון שהוא בפרהסיא לצורך ישראל. וכ”ש כאשר עשו זאת בשליחות ישראל והיינו אפילו גויים. ובזה יהיה הדין  שיהיה רק נכון להחמיר אם נעשה ע”י  גוי, אמנם אם נעשה ע”י ישראלים לכאורה יש לאסור במעשה שבת והוה ליה כמו דין של מבשל בשבת שלצוךר עצמו אסור לעולם  ולאחרים מותר במוצאי שבת מיד. ובאגרות משה^[4] כתב שאפשר שיש לאסור לעולם כמו הנכרי שבנה בשבת שיש לאסור לכתחילה ונכון להחמיר לעולם ולא דמיא מעשה שבת שאינו בפרהסיא למעשה שבת של פרהסיא. ולפי”ז תיקון המסילות של הרכבת שנעשו ע”י ישראל בשבת נכון ודאי להחמיר לא להשתמש בהם^[5].

^[1] מ”ב סקי”ד בשם הדגול מרבבה.

^[2] סימן רנב בשעה”צ סקי”ז

^[3] מ”ב סקי”ט ובשעה”צ  סקכ”א. 

^[4] ח”ד סי’ סט אות ה

^[5] ובשבט הלוי  ח”ד סי’ לא כתב שהאיסור להנות מבדבר שעשה בפרהסיא כיון שנעשה ע”י ישראל הדין קל יותר ולמעשה יש להחמיר משום שמומר לחלל שבת דינו כנכרי לענין זה.