בסייד                                                                                                                                               

הלכה א

בחודש אדר ראשון  ביד בו אסורים בהספד ותענית ויש אומרים שחייב להרבות במשתה ושמחה, ואין נוהגין כן ומ”מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים. אבל בחודש אדר שני  חייב אדם להרבות בסעודתו, ומשום זה חייב אדם לשלוח מנות  כי המנות הם חלק מהסעודה^[1],  ויש מהפוסקים שסוברים שלפי דעות המחייבים סעודה בפורים קטן יש גם לשלוח מנות בפורים קטן כי המנות הם חלק מהסעודה^[2].

הלכה ב

מותר לעשות את הסעודה מפירות שביעית, אבל שליחת מנות בפירות שביעית  נסתפקו בזה הפוסקים^[3], שאולי נחשב כפריעת חוב מפירות שביעית שהרי חייב לשלוח מנות, או שמכיון שאינו חוב רק מצוה בזה אין אומרים שנחשב כפריעת חוב^[4]. אבל להחזיר משלוח מנות בפירות שביעית ודאי שיש בו איסור גמור. דנחשב כמו פרעון חוב^[5]. כמו”כ ליתן מתנות לאביונים בפירות שביעית אסור משום שנחשב כפורע חוב מפירות שביעית.

הלכה א

כמו”כ אין נותנים מתנות לכלה מפירות שביעית שהיה מנהגם ליתן מתנות מפירות ואחר כך מחזירים בשמחה הבאה של הנותן, בזה אסור  להחזיר ואפילו ליתן מתחילה גם נחשב כסחורה ואסור.  ולכן גם במשלוחי מנות כאשר כוונתו הוא לא רק בשביל קיום מצוות משלוח מנות אלא לפרוע על החסד שעשה עמו חבירו נחשב כתגמולין, וכמו”כ כאשר מחזיר לו  משלוח מנות הרי זה אסור.

הלכה ב

אבל בפורים קטן שנפסק להלכה שאין חיוב לעשות סעודה וגם החומרא שמחמירים הוא רק לאכול סעודה ולהרבות בה, אבל לא נהגו לשלוח מנות, ממילא אם שולח מנות  מפירות שביעית אין בה איסור כי אינו חייב בה.

הלכה א

איסור הסחורה בפירות שביעית הוא גם בפירות של גידולי נכרים^[6],  אבל לתת מתנה מפירות שביעית אין בזה איסור, ורק אם המתנה אינה מתנה בכוונת פרעון ואף  אם אומר שזה מתנה גמורה לא מועיל מכיון שכוונתו הוא לפרוע את החוב כמו שנכתב לעיל שלהחזיר על חסד שעשה עמו חבירו נחשב כפרעון אוסר.

הלכה ב

 אבל אין איסור לסחור  מהגוי אע”ג שהגוי מתכוין לסחורה בפירות שביעית אין איסור כי אין מוטל עליו איסור סחורה  ומשום זה נוהגים ועדות הכשרות לקנות מן הגוי רק עושים שליחות שלא יהיה בין הסיטונאי או בעל החנות סחורה רק נותנים כל אחד כתב שליחות והקונה מן הגויים מתכון לעשות זאת בשביל כל אלו ששלחו אותו ובאים השולחים ולוקחים את פירותיהם ומשלמים את הכסף ששילמו עבורם לגוי.

^[1] משנה ברורה תרפח סקיח שלכן באם חל טו בשבת ועושים סעודה ביום ראשון יש לשלוח מנות ביום ראשון וכן לדעת המהרלב”ח שעושים את הסעודה בשבת  יש לשלוח מנות בשבת עיי”ש.

^[2] כתב סופר סו”פ תצוה.

^[3] בדרך אמונה בציון הלכה קכא הסתפק, ובמנחת יצחק ח”י סי’ נז התיר.

^[4] דרך אמונה בציון הלכה קכא .

^[5] רמב”ם פ”ו ה”י אין פורעין מהם את חוב, ואין משלמין מהן תגמולין,  ר”ל שחברו עושה עמו חסד וזה בא לשלם לו גמולו לא ישלם לו משביעי שזה  נחשב כמו פורע חובו.

^[6] מבי”ט ח”א סי’ לו והמהרי”ט ח”א מג מביאים מהר”ש הזקן שהתיר בפירות נכרים  סחורה אבל החזו”א נקט שיש בו איסור גמו