בסייד 

הלכה לד

המשתמשים באבנים  לצורך הכירה, וגם בזמנינו יתכן שישתמשו עם אבנים לצורך הנחת  קדרות ע”ג השיש אם מעונינים שהקדרה לא תקלקל את השיש (שעשוי מגרניט שהוא דבק של שיש ומתקלקל בחום) אין להשתמש באבנים אלו כשלא ייחדום לעולם, ואם לא עשה כן אסור לטלטלם, משום שכל זמן שלא ייחדם  אינם חשובים לו ומשליכן הלכך אסור לטלך אם לא שיצניעם ומיחדן לכך לעולם[1].

הלכה לה

ואפילו השתמש בכמה פעמים כגון אם משתמש להטמנה או להניחה וכל כיו”ב אם לא ייחדם לעולם אינו נחשב כיחוד ואסור לטלטל אותו[2], אמנם החזו”א כתב שמספיק אם הניחום מסביב לקדרה  או שיחדן לשבת אחת[3]. אם לא ייחדום אבל אם מונחים בצורה קבועה ולא על דעת לסלקם נחשב הוא כמו ייחוד לעולם ומותר לטלטלם בשבת[4].

סימן כו – דיני ספק חשיכה בין השמשות

הלכה א

כשיהיה סמוך לחשיכה יש לו לשאול לאנשי ביתו בלשון רכה  אם עשרתם את הפירות שצריכים לעשר, או אם הפרשתם חלה מן העיסה או הלחם שצריך להפריש[5],  ואם אין לו דברים שצריכים לעשר, או להפריש חלה אינו צריך לשאול[6], וכמו”כ אנשים המקפידים על עישור קודם השבת אפילו שכבר עישרו   אם  מצד הדין יכול לעשר בשבת משום שאפשר  לעשר  בשבת ולענין האיסור הפרשה בשבת אין מחמירים וכך ידוע בשם החזו”א אם כן גם אינו צריך לשאול מכיון שיכול להפריש בשבת, וכמו”כ המקפידים להפריש חלה ממאפים של החנויות מכיון שיכולים מעיקר הדין להפריש בשבת שיכול לסמוך על ההכשר ממילא אין צריך לשאול.

כמו”כ יש לשאול על העירוב במקומות שצריך לעשות עירובי חצרות או ערובי תחומין יש לשאול על זה וכיום אין שואלים  על הפרשת חלה משום שיכול לעשות הפרשת חלה  ע”י ברירה. ובארץ ישראל  שאין סומכים על זה יש לשאול.

הלכה ב

אחרי ששאל את השאלות  שצריכים לשאול יאמר להם הדליקו את הנר לשון צווי שכן אין שייך לשאול שהרי רואה אם הדליקו או לא, וכמו”כ יש להזהירם שיפסיק מלעשות מלאכה ואם הוא בבית המדרש בזמן זה יש לו לשלוח אחר שיזהירם לזה[7]

[1][1] רנט סעיף ב

[2] ביאור הלכה (ד”ה צריך)

[3] או”ח סימן מ”ב סק”ט.

[4] מ”ב סקי”א.

[5] שו”ע רס סעיף ב

[6] רמ”א רס סעיף ב

[7] מ”ב רס  סקי”ד