`בסייד

הלכה יד

אם יודע שעושה מלאכה בבהמתו, יש לו להפקיר את הבהמה או למנוע מלעשות את המלאכה, כיון שיש עליו איסור דאורייתא אם  הבהמה עושה מלאכה בשבת^[1], ואפילו דבר קטן   יש איסור של שביתת בהמתו כגון שלוקח את הדבר הקטן ומוציאה אותו חשב הוא  מלאכה.

הלכה טו

אם בעלים  של הבהמה נמצאים במקום שכבר חל שבת והבהמה במקום שלא חל שבת עדיין^[2], תלוי בחקירה בגדר הדין של שביתת בהמתו האם הוא משום הדין על האדם שבהמתו לא תעשה מלאכה או שהוא דין על הבעלים שהבהמה תנוח בשבת,  רמב”ן^[3] כתוב שהוא משום הבעלים שלא תהיה מחשבת הבעלים עליהם, וכ”ה בשו”ת הרשב”א^[4] שמותר לעשות הבהמה לצורך עצמה, אבל הריטב”א שאסור גם לעשות לצורך עצמה. ותלוי בזה שאם לצורך עצמה מותר אין האיסור משום הבהמה, אבל אם גם זה אסור יש מקום לומר שהוא משום הבהמה, וכן נקט באו”ש^[5].

הלכה טז

ביום טוב אין אדם מצווה על שביתת בהמתו ורק בשבת ובב”י^[6] הביא בזה מחלוקת ראשונים ומצדד לאיסור ועל כן יש להחמיר ובביאור הגר”א כתב שהעיקר בזה שאסור גם ביום טוב,  והטעם מה שאין איסור משום שהתורה צוותה לענין שבת שגם בשבת תשבות הבהמה ולא צוותה התורה ביום טוב אלא להגברא שישבות ולא על הבהמה שתשבות. והסוברים שאסור משום שהוא בכלל לא תעשה מלאכה. כי הוא דין  על הגברא שתשבות בהמתו וממילא אין הבדל בין שבת ליום טוב^[7].

הלכה יז

בתוספת שבת הסתפק הפמ”ג אם יש מצוה של שביתת בהמתו, ואם נאמר שהוא דין על הבהמה לא שייך שיהיה בה איסור אבל אם הוא דין על הגברא יהיה גם בתוספת דין של שביתת בהמתו.

הלכה יח

אם הנשים חייבות.במצות שביתת בהמתו הסתפק רע”א^[8]  ומהרן משמע שנשים התחייבו במו אנשים וכ”כ  בשו”ת רב פעלים^[9]. ואם הוא דין על הגברא כמו לא תעשה מלאכה ודאי שיש גם על הנשים.

הלכה יט

שני בהמות  שמוליכות  ומוציאות, אם יש בה איסור של שביתת בהמתו, במקור חיים^[10] ובאור שמח הביא דבריו^[11] ונחלק עליו ממש”כ בירושלמי שהיתה הוצאה במשכן ע”י עגלה עם שני בקר, ולא שיך לפטור בבהמה שנים שעשאוה. ובאבי עזרי^[12] נחלק מסברא אחרת משום שהוא דין על הגברא, ממילא לא שנא אם שני בקר עשו או אחד הרי זה חייב^[13].

v^[1] שו”ע רמו סעיף א ובשו”ת מהר”ם שיק  או”ח קיב.

^[2] הסתפק בספר מנחת שבת סימן פז סק”ג.

^[3] עה”ת  פרק כ פסוק י  וכן הוא בשו”ת חת”ס או”ח סי סב ובמ”א סי’ שה ס”ק טז שאם הבהמה הלכה מעצמה לרשות הרבים אין לבעלים למנוע אותה, אבל המהר”ם שיק או”ח קיב כתב שאינו כן אלא שצריך למנוע אותה.

^[4] הובא באמרי בינה שבת סי’ ח

^[5]  הלכות שבת פרק כה ה”ו

^[6]  סימן תצה

^[7] ותלוי בחקירה הנ”ל שאם הוא  דין על גברא  שתשבות בהמתו אין הבדל אבל אם הוא דין על הבהמה כל מה שהתורה צוותה שבשבת תשבות הבהמה ולא ביום טוב.

^[8] תוס רע”א שבת פ”ה מ”א

^[9] או”ח כב

^[10] סוף הספר בהערות למ”א סי’ רסו עגלה ע”י שני סוסים שיהיה מותר כהאי גוונאוליכא איסור שביתת בהמתו כהאי גונא.

^[11]  הלכות שבת פרק כ הי”א.

^[12] הלכות שבת פ”כ ה”ו

^[13] וזה טעם אחר ממש”כ האור שמח משום שהם ראויים  לזה ולא שייך שנים שעשו, אמנםהאו”ש לשיטתו הוצרך לזה משום מש”כ פכ”ה הכ”ו שהיסוד של שביתת בהמתו משום צער בעלי חיים שרחצתה רחמנא בשבת קודש להוראת חדוש העולם ינוחו ויתענגו כל בעלי נפש חיה בעלי הרגשה וכ”כ הרע”ב פ”א משנה ה’ שהוא מפני צער בעלי חיים ובפמ”ג  או”ח שח א”א ס”ק סח שהוא משום צער בעלי חיים. ובשו”ת מהרשד”ם  או”ח סי’ ב  ובשו”ת שואו”מ קמא ח”ג סי’ סד.