וידר	Thu, Apr 27, 2:46 AM
to me, devora.richter

Hebrew

הלכה ד

ואפילו בערב שבת שחל בו יום טוב מן הדין  יש לתקוע כדי להבדיל את העם מן המלאכה של שבת, ולכן כתב הפמ”ג מנהג נכון  שראו  להקדם לקרא ברכו או קבלת שבת בעוד יום גדול כמוש”כ סמן תקכז שאסור לבשל מיום טוב לשבת סמוך לחשיכה משום שאין בו הואיל. וכמו”כ יש להכריז כמו שאז היו תוקעין^[1] ובספר מעשה רקח כתב שיש להם מנהג לתקוע בחצוצרות  להבדיל את העם ממלאכה שלש פעמים וגם כשחל יום טוב בערב שבת תוקעים כמנהגם ע”י גויים להזהיר הנשים שיכינו עצמן להדליק^[2]

הלכה ה

ולדעת הרמב”ם^[3] גם  במוצאי שבת   אחר צאת הכוכבים יש לתקוע  כדי  להתיר את העם ממעשיהן^[4], אבל הרמב”ן והרשב”א חולקים על זה^[5].  ולדעתם כדי להתיר לא צריכים  לתקוע רק כדי לאסור תוקעים, אבל כאשר חל יום טוב במוצאי שבת צריכים לתקוע כדי שיתעסקו בו בשמחת יום טוב. אבל במוצאי שבת של יום חול אין צריכים לתקוע^[6].

^[1] באור הלכה  רנו (ד”ה והוא)

^[2] מעשה רקח פ”ה מהלכות שבת הי”ח

^[3] הלכות שבת פ”ה ה”כ

^[4] וכנראה שדבר זה  כדי שידעו שכל עוד שלא תוקעים עדיין הם אסורים במלאכה, וזה התועלת שיש ובזה מיושב קושיית הרמב”ן והרשב”א שהובאו במ”מ. ועיין פמג רנו  משב”ז  סק”א על שיש שמשימם ערב שבת ליל ה ליום ומוצאי שבת יום ללילה כמוש”כ הנביא  ישעה ה כ שמים חשך לאור ואור לחשך והוה תרתי דסתרי והחכם עיניו בראשו  והמוסיף מחול על הקודש מוסיפין לו חיים.

^[5] הובא במ”מ פ”ה כא

^[6] מ”מ