`בסייד

Hebrew

הלכה ג

זמן האיסור מלאכה בערב פסח הוא מחצות היום[1], אבל קודם חצות  אם הוא מקום שנהגו לעשות מלאכה עושין ומקום שנהגו שלא לעשות אין עושין.  והרמ”א[2] כתב שכיום המנהג שלא לעשות מלאכה, ובמ”ב[3] כתב שאי אפשר לכתוב בזה כללים כי יש הרבה מקומות שנוהגים לעשות מלאכה,  ועל כן הדבר תלוי כל אחד לפי מנהג מקומו, ובשם הגרשז”א  זצ”ל שכיום לא משענו שנהגו לעשות כן  ואף שכתב הפר”ח שכיום המנהג בירושלים לא לעשות מלאכה אבל אין המנהג אלא בתחום העיר ירושלים שהיתה בזמן בית המקדש   ולא מה שנקרא היום ירושלים[4]

הלכה ד

מקומות שנהגו לא לעשות מלאכה הוא מנץ החמה, אבל אין מנהג קודם  נץ החמה או בלילה הקודם. וכאשר נהגו יש על בניהם לנהוג כן על סוף על הדורות ואין רשאין לעשות משום אל תטוש תורת אמך ואפילו התרה אין מועלים להם בזה  כיון שהוא קבלה של האב ויש מצוה על הבנים לנהוג כקבלת אביהם[5].

הלכה ה

אמנם לכו”ע אף במקומות שנהגו לעשות מלאכה עד חצות, אינו כל מלאכה, אלא רק  מלאכה שהתחיל בה כבר קודם יום יג ניסן וגומר אותו קודם חצות היום ודוקא כשעושה אותן לצורך המועד,  אבל חיטים וספרים וכובסים יכולים להתחיל עד חצות, אבל שאר האומניות אין להתחיל אפילו קודם חצות. וטעמו של דבר שלשת האומניות הללו הם צורך גדול למועד[6].  ויש מקילין  בשלשת האומניות הללו עושים  עד חצות אפילו במקומות שנהגו לא לעשות מלאכה[7]. אבל שאר המלאכות אסור להם רק לגמור. אבל אם הוא במקומות שנהגו לעשות מלאכה מותר גם להתחיל מלמלאכות בין לצוך המועד ובין שלא לצורך המועד[8]. וכך למעשה נוהגים שמתירים לעשות כל מלאכה קודם חצות[9].

הלכה ו

ובכל המלאכות שהותרו להם לעשות עד חצות אם התחילו ונמצאים באמצע והגיע חצות,  מחוייבים להפסיק במלאכה באמצע המלאכה[10],

[1] תסח סעיף א

[2] תסח סעיף  ג

[3] סקי”ב

[4] הליכות שלמה  פסח פח דבר הלכה אות ח.

[5] מ”ב סקי”א

[6] תסח סעיף ה ובמ”ב סקכ”ז

[7] רמ”א סעיף ה

[8] ס”ק (כט.)

[9] רמ”א סעיף ה.

[10] סקל”ב