`בסייד

Hebrew

הלכה טו

כל מה שנאסר לעשות מלאכה הוא אם הוא עושה מלאכת עצמו אבל אם נשכר לאדם להיות לו לפועל, שוב אינו יכול  להפסיק מיד במנחה ומעלה כיון שעשה מלאכת אחרים אבל לכתילה מוטל על כל אחד לשכור את עצמו עד מנחה  קטנהולא יותר מזה ורק בדיעבד אם נשכר ליום סתמא צריכים לפסוק רק בתקיעה^[1].

הלכה טז

וכל זה אם נשכר להיות ‘פועל’,  ומחוייב למעביד שלו לעבוד במשך היום, אבל אם לא נשכר אלא עובד תמורה לשכר, בזה אסור לעשות דבר אפילו אם עושה זאת עבור חבירו לצורך שבת, משום שזה נחשב כמלאכה האסורה בערב שבת אף שהוא לצורך שבת מכיון שהיא תמורת שכר, ורק אם יעשה בחינם בזה מותר לעשות גם לחבירו  לצורך שבת, אבל אם השכר שיקבל ישתמש בו לצורכי שבת כגון שרוצה לענג בבשר ובמשקין טובים יש לומר שמותר אבל בלא זה יש להזהר הרבה משום שיש פוסקים שסוברים שלא רק שאינו רואה סימן ברכה אלא שיש בזה איסור^[2].

הלכה יז

ואף אם עושה מלאכה של מצוה ממש כגון שכותב ספרי תורה או מזוזות, אם אינו צריך זאת ממש עכשיו, אסור לו לכתוב תמורת שכר, ורק אם צריך את הכסף לצורכי שבת מותר וכנ”ל^[3]. אבל לכתוב לעצמו מותר, ולכן מי שכותב ספרים בדרך לימודו יכול לכתוב^[4] כי יש בזה מצוה וצורך מצוה מותר^[5], ומ”מ לבנות סוכה בערב שבת למחרת יוה”כ לא יבנה אחרי חצות^[6].  אבל אם הוא בערב סוכות ודאי שמותר לו לבנות.

הלכה יח

מלאכת עראי מותרת ורק כשעושה בדרך קבע, וההגדרה של מלאכת עראי הוא מלאכה שאינה נמשכת לזמן רב ולכן  תפירה מועטת אפילו שהיא קשה אבל לרגעים ספורים ואינם עשויים להיות ארוכים אין בזה חשיבות אלא של עראי, ונפ”מ תפירת כפתור, שמותרת, וכן כל דבר שכיוצא בזה, וכן גיהוץ בגדים  הוה ליה מלאכה עראי ומותרת^[7].

^[1] שעה”צ סק”ד בשם התוספת שבת והסכים לדבריו.

^[2] מ”ב סק”ה

^[3] מ”ב סק”ו

^[4] בב”י הכא כתב משום שהוא דבר מצוה אבל במ”ב לקמן תסח ס”ק יט בשם אליהו זוטא בכותב ספרים לעצמו משום שאינו נראה כמלאכה  גמור הוהגונה אבל כאשר כותב לאחרים  נחשב הדבר כמלאכה גמורה .

^[5] סימן רנא סעיף ב

^[6]  מ”ב תרכה סק”ב

^[7] אור לציון פט”ז תשובה ט.